נוֹתְרוּ לִי עוֹד שֶׁבַע שָׁעוֹת בָּהֶן הַכַּרְטִיס
יִדְפֹּק
נוֹכְחוּת הוֹלוֹגְרָמית בַּמִּש-ְרָד הַמִּשְׁפָּטִים.
בַּמִּינִיסְטֶרְיוֹן בּוֹ  אֲנִי מועסקת,  עוֹסְקִים
בְּמִשְׁפְּטֵי ש-ָדֶה שֶׁל הֲבָרוֹת פְּתוּחוֹת
וּמַעֲמִידִים
אוֹתָן  לְבַסּוֹף אֶל מוּל  כִּתַּת הַמִּלִּים
לִהְיוֹת אוֹ לֹא
לִהְיוֹת.

עַתָּה מִשֶּׁנּוֹתְרוּ שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה שָׁעוֹת לְהַשְׁלָמַת
גְּזַר תֶּקֶן יוֹמִי, אֲנִי סוֹפֶרֶת בַּחִשּׁוּב לְאָחוֹר
אֲחוּזֵי  הַהִמָּצְאוּת  בַּקִּזּוּז שִׁעוּר הֵעָדְרוּת
ועוֹש-ָה סְפֶּקוּלַצְיוֹת  עֲבוּר רְכִיבֵי ש-ְכַר עִידוּד
לִכְפוּלוֹת הַיֵּאוּשׁ.

אֲנִי תַּלְמִידָה טוֹבָה, שֶׁנּוֹכַחַת בְּשִׁעוּרֵי
הַחִסּוּר,
מִתְלַמֶּדֶת הֵיטֵב וּמִתְמַצָּה בַּסִּילָבּוּס הַמֻּרְכָּב
שֶׁל מְלֶאכֶת הַיָּד בַּחִבּוּר הַתִּקְוָה  עַל וָו
הַתְּלִיָּה
שֶׁבֵּין שִׁעֲמוּם לַשִּׁעְבּוּד.


אֲנִי רוֹצָּה לִכְתֹּב שֶׁאֲנִי עֶבֶד הַזְּמַן, בגּוּף
רִאשׁוֹן
נְקֵבָה, וּלְמַעֲש-ֶה שִׁפְחָה חֲרוּפָה שֶׁנִּרְצַעַת
בַּתְּנוּךְ
בִּכְפִיָּה וְשֶׁלֹּא מֵרְצוֹנָהּ.
וּכְמוֹ עליס, תָּמִיד נוֹפֶלֶת בַּפִּיר בִּמְחִילָה
מְאַחֶרֶת בַּזְּמַן וּבַּמִּרְדָּף אַחַר עָרְלַת אָזְנֵי
הָאַרְנָב.

וּבָאָרֶץ בַּלָּהוֹת לִקְרַאת סוֹף הַחֹרֶף, מֶרְץ
הַמְּשֻׁגָּע
נוֹשֵׁף בָּעָרְפִּי, כְּשֶׁאֲנִי נוֹלֶדֶת  מֵחָדָשׁ
בִּבְרֵכַת הַדְּמָעוֹת,
עוֹמֶדֶת עַל הַקַּנְבָס בְּלִי רֹאשׁ  וּבְתוּלֵי  עֹזֶן.


רהב