לפעמים היתה בוהה שעות בשמים. הייתי מדבר אליה , איזה שלוש
ארבע דקות ובסוף , אחרי שתיקה מצידה , מרים את הראש ורואה
אותה בוהה ובכלל לא שמה לב לדברים שאמרתי. לא תמיד , לפעמים.
והמחשבות שלה היו עשויות מבצק. אני יודע שזה נשמע דבילי , אבל
ככה זה. היא אומרת שזה בגלל שכשהיתה קטנה אז היא בילתה שעות
במאפיה של אבא שלה. מציירת ציורים קטנים עם האצבע על הקמח שעל
הריצפה. מכינה עוגיות בצורות שונות מהשאריות של הבצק שהפועלים
הערבים היו זורקים לה , כמו איזה כלבלב שזורקים לו עצמות קטנות
על הריצפה. "הכי בעולם אהבתי לעשות עוגיות כוכב" היא סיפרה לי.
עד היום יש לה סמפטיה לכוכבים.
בסוף כל יום היתה חוזרת הביתה עם שיער לבן מקמח ובגדים דהויים
, כמו איזה מסיונר שעובר מדבריות כדי להחזיר אנשים בתשובה. או
כמו איזה אחת שדרסה אותה משאית ומרחה אותה על החול. כשהיתה
מתקלחת היו נכנסים לה מים עם גרגירי קמח לאוזניים , וככה יש לה
היום מחשבות מבצק!!
אז היא יושבת ובוהה לה ככה שעות מול שמים זרועים כוכבים ,
מחייכת לפרקים ופתאום נאנחת. שאלתי פעם על מה היא חושבת אבל
היא ענתה "עזוב , אתה לא תבין" וגילגלה עצמה למרפסת. זה ככה
מאז התאונה , שלוש וחצי שנים אנחנו יוצאים , התאונה קרתה לפני
עשרה חודשים. הבוס שלה הקפיץ אותה חזרה מהעבודה ואיזה נהג
שיכור בחיפושית צהובה לא עצר בעצור ונכנס בהם מהצד של הדלת
שלה.
הרכב שלהם ניראה אחרי התאונה כמו אפצ'י לא מוצלח במיוחד , כזה
שמרעיד לך את הגוף וגורם לך לממטר לכל כיוון.
בעאסה. בעאסה להישאר נכה דווקא מחיפושית צהובה. הרכב אולי הכי
חמוד שיש שמזוהה עם שנות הסיקסטיס-סוונטיז המוקדמות
והאופטימיות. משאת נפשה של כל פלאואר-גירל באותן שנים. והרכב
הכי נפוץ שיש נכון להיום , 1982 אחרי הצהריים , על כבישי
הארץ!!
והיא האשימה את היטלר. שכמו שהרג את הסבתא שלה לפני 40 שנה  
[ובאותה שנה החליט הפיהרר לעצב את החיפושית..כן כן!!] הוא מנסה
לחסל אותה היום. אבל זו היתה אחת מיני השערות שצפו כששכבה בבית
חולים מסוממת ממורפיום...
הרבה כסף היא קיבלה מהביטוח. מה שאיפשר לה להרשות לעצמה בית
כזה. שבעיקרו הוא--נמוך! הכל מתואם לפי הגובה של הכיסא שלה.
מעקים בכל מיני פינות ועוד אי אלו רעיונות שצצו בזמנו. ואני ,
1.80 , כל היום מתכווץ ומתכופף , כמו שלגייה בבית של הגמדים.


בלילות גם אני מתעורר. על הכרית שלה ישנן לפעמים חתיכות קטנות
של בצק. דמעות , או סתם חלומות שנפלטו החוצה כשישנה. היא חושבת
שאני לא שומע אותה , יושבת במרפסת ודופקת עם הידיים על
הרגליים. "רוצה להרגיש" היא מיללת , שורטת , לפעמים שופכת מים
קרים , "כלום" היא צועקת בלחש "כלום אני לא מרגישה".
רוצה להרגיש?..אני ממלמל לעצמי וקם מהמיטה. אני מלטף לה את
הראש. מרים אותה חזרה למיטה ופושט ממנה את הכותונת הורודה.
אבל לא משנה כמה אני עובד עליה שם , זה לא עוזר. רק אני גומר
תמיד , ושוב היא בוכה ובבוקר , מהדמעות הבצקיות שלה היא אופה
לנו עוגיות כוכבים מלוחות. ומסתכלת לשמים כל הזמן. בעיקר
בלילות. אולי הלילה היא תראה אותו נופל. אולי הלילה משאלתה
תתגשם...
אז אתמול היה אותו סיפור בדיוק. אני מדבר אליה , ברקע חיים
יבין מגיש יומן , היא נודדת לה במחשבות לאינשהו. חושבת על
עוגיות קטנות בצורות תקווה וכוכב שנופלים לה מהשמים ועל נהגי
חיפושיות צהובות בכסאות גלגלים. ואז זה סוף סוף קרה!!  שמעתי
צווחה קטנה , כמו של חתול מנמנם שדורכים לו על הזנב והוא
מתעורר מופתע , רצתי מהר למרפסת. היא הסתכלה לשמים , עינייה
עצומות וחיוך מלא התרגשות תלוי על פניה. "דן , סופסוף , דן..
ראיתי אותו , הוא נפל ממש מול העיניים שלי , חצה את השמים
והשאיר מאחוריו רסיסי אבק כוכבים"
"מה ביקשת" שאלתי וליטפתי את ראשה. היא יודעת טוב מאוד
שהרופאים אמרו לה ששום נס לא יעזור לה ללכת..לעולם.
"תגיד שאתה רוצה שזה יתגשם , שנוכל להסתכל..תגיד כבר דן "
עצמתי את עיני וחזק חזק ביקשתי שאני רוצה , שנוכל להסתכל או מה
שזה לא יהיה שהיא ביקשה , אלוהים , רק שתיהיה כבר מאושרת...

אז הנהג של המיני-ואן בכלא עכשיו. ולי סידרו יופי של כיסא , עם
הנעה חשמלית ווישרים קטנים ועוד כל מיני שטויות. גם הרבה כסף
קיבלתי מהביטוח. ועכשיו אנחנו יושבים יחד במירפסת. מדברים
ומסתכלים אחד בשני סופסוף בגובה העיניים. והבית? מתאים לי
עכשיו פיקס.
רציתי , ביקשתי חזק חזק , שמה שהיא רוצה יתגשם ראבאק!!
מי אמר שחלומות לא מתגשמים??

מוקדש באהבה לזאבי.אייל ורון.