מילנו 2004



ניצב בנכר בזרועות פשוטות
זועק "אלוהים" ברוך שעשני סבלן
באין שמש ואין חום
רק אני יכול לחלוק את מעט האדם שנשאר בתוכי
עת כלו כל הקוצים, שנאה חגגה
מי יתנני גרגר של שלוה
במאזן מאבקי האגו



אותי לא יספרו בין המתים
אותי לא יספרו בין החיים
אני לעצמי וכולי מה
אני גדלתי בתוכי אין פני החוצה


כעץ בשלכת הנרטב בגשם
עומד אני ביום סגריר גומע שלווה
אין קרן אור חודרת מבעד לענן
קורן אני אור לעצמי
בנכר כיתתי רגלי בעמקים והפסגות
נסתרות דרכים לנפש
לא העמקתי דיי
לא התעלתי אליכם
בדד בגשם ובשלכת



בשדה התעופה במילנו
הרבה אנשים ממהרים להספיק
פרצופים זרים ומנוכרים
משדרים ריחוק ורתיעה
ילדה קטנה חייכה אלי בעינים רכות
בשדה התעופה במילנו
אחזה ביד איש ואמרה
פאפא
כל כך אוניברסלי ואישי