עדן אפק / כפות |
אז, כשלקחת אותי לוואדי
ומקצה מצוק כנף פרשה דמיון.
כבר היתי ילדה קטנה די גדולה,
אבל הרגשתי בת שלוש
עם סוכריה על מקל
ואבא אוהב.
טרם ידעתי שיבחן של שנים
על בקבוקים מוחתמי תאריך ישן.
טרם ידעתי דברים רבים,
כמו קווים שהצטרפו אל כפי
מעם חומך המגונן של דוגרת.
קצוות מושג היו אצבעותיך
ואניי אחזתי בן בקנאות
כפות של משי
והילה
כדור בדולח
לקח אותי הלום ושוב
אשתורת מקדשי לבך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|