היא הייתה מהילדות השקטות האלו, אלו שהם הכי שקטות בחבורה, שרק
שמדברים אליהם אז הם עונות, וגם זה רק בהנהון של הראש.
זאת שתמיד הבנות בחבורה מרשות לעצמות לזרוק עליה כל מיני
הערות, אפילו שהם מעליבות, העיקר להצחיק, וגם אפילו אם זה היה
לידה, כי במילא זה היה נראה שהיא לא שם.
וזה לא משנה אם היא הייתה נפגעת או לא, וזה גם לא היה כל כך
מעניין, כי היא הייתה סתם ילדה בשקט. ילדה שלא קיימת.

                       

נטלי נכנסה לאוטו של אורן הבחור החתיך הזה שהיא הכירה אותו
היום בבוקר בתחנת אוטובוס בדרך לבית ספר, והיא, והיא נכנסה
אחריה, מהרגע שנטלי נכנסה לאוטו היא לא הפסיקה לדבר, נטלי
דיברה על הא ועל דה ועל כל מיני שטויות, אבל רק להסתכל עליה
מדברת היה כמו קסם כי היא הייתה יפיפייה.
נטלי ואורן שכחו בכלל שהיא קיימת, היא ישבה מאחורה הסתכלה על
הרחוב דרך החלון, חשבה על כל מיני דברים, אם הם רק היו יודעים
מה עובר לה בראש, על מה היא חושבת, הבעיה שזה לא עניין אותם כל
כך, כי את מי לעזאזל מעניינת הדג הזאת?! היא לא הייתה מכוערת,
גם לא מדהימה ביופייה, אבל היא הרגישה שהיא מגעילה, אולי כי זה
מה שנתנו לה להרגיש, היה בה משהו קצת מפחיד, כאילו היא מחפשת
להרוג מישהו, היה לה מבט של פסיכית בעיניים השחורות והריקות
ריקות שלה, היה אפשר להסתכל לה בעיניים שעות ולא למצוא כלום,
כאילו משהו אצלה לא בסדר, כאילו היא משוגעת או משהו, היא גם
הייתה נראית עצובה ומתוסכלת, ראו שכואב לה על העיניים שלה,
הבעיה שאף אחד לא עשה עם זה כלום, כי לאף אחד מעולם לא היה
אכפת. היא שתקה אבל היה לה הרבה מה להגיד, המון, אבל הבעיה שלה
היא שהיא הבינה שאין לה למי לדבר, ושזה לא ממש מעניין אף אחד
לשמוע את מה שיש לה להגיד, ובמיוחד לא עכשיו שאורן ונטלי
עסוקים כל כך אחד בשני. היא תהתה למה היא בכלל באה, כל פעם היא
באה וכל פעם היא באה לשתוק... וכל פעם היא מקווה למצוא אולי
בדרך נס מישהו שינסה להבין מה יש לה כי היא בעצמה לא יודעת,
אבל כל פעם זה לא קרה. וכל פעם היא ישבה בצד בשקט בשקט בלי
להוציא מילה, מחכה שנטלי כבר ימאס מהחתיך שלה והם כבר ילכו
הביתה.

כל מה שהיא רצתה בחיים שלה, זה מישהו יקשיב לה, בדיוק כמו שהיא
הקשיבה כל החיים שלה לאחרים בשקט בשקט בלי להוציא אף מילה, זה
היה כל מה שהיא רצתה, היא רצתה שיפסיקו לצחוק עליה ולהכאיב לה
עוד יותר, ושכל מיני אנשים שהיא בכלל לא מכירה לא יעירו לה כל
מיני הערות מעליבות, כי זה פוגע, וגם ככה כל החיים שלה רק
פוגעים בה, היא רצתה שלפחות האנשים שקרובים אליהם יפסיקו להיות
כאלו אנוכיים ואגואיסטים, ושיסתכלו לה העיניים הריקות שלה,
וינסו אולי להביו מה יש לה, וברגע שהם יצליחו להבין מה יש לה
אולי הם יבינו שזה הכל בגללם.