במרווחים בין צלצולי השעון נכנס היאוש.
עשר דקות המתנה.
ומתגבר.
אחר כך אשלח לך הודעה: "הכל בסדר"
שני צפצופים ואדע שנשלח.
במרווח הזמן בין כל המסרים שטרם נתקבלו
יישאר הספק האם אני אוהבת.
צפצוף אחד.
אוהבת.
חזרה


ואין בוקר ואין לילה.
יש בקבוקי זכוכית על שולחן איקאה שמזייף עץ ליבנה
שמזייף חורף אירופאי.
ואני מזיעה על ירכייך.

ואין יום ואין מחר.
יש שיח מרווה צמא ואפשרות לאור ממערב
שמשתקף במראה תלויה על קיר
שמדמה מזרח.

ואין שמחה ואין עצב.
יש רווחים בין צלצולי שעון בהם נכנס ייאוש
שמתקף את ההמתנה
ואני חולמת שוב על בית.