לא מבינים...
לא מנסים להבין,
לא מצליחים.

ואני שותקת, שותקת להם
כי הם לא יבינו
והם ימשיכו להגיד
שאני זו שלא מבינה.

הילדה הקטנה הזו,
שלא מבינים שהיא לא קטנה,
הילדה הקטנה הזו
שאף אחד לא מבין
אף אחד לא מנסה להבין,
חוץ ממך.

הם לא יודעים מה קורה בפנים,
לא שמעו את פעימות הלב,
הם לא ראו את הניצוץ בעיניים
והחיוך שמתפרש בגאווה.

הם מתעלמים ממני,
רואים את מה שרק אפשר,
מתעלמים מהעיקר,
ממה שבאמת חשוב,
חשוב לי, חשוב לך,
לנו.

והם לא מבינים,
שכל מה שאני עושה
הוא רק בשביל אדם אחד,
רק בשבילך,
רק בשביל האהוב הכי גדול,
רק בשביל האדם המקסים ביותר,
רק בשביל האור שלי, המלאך השומר.

ולא מבינים שכל מה שאני עושה,
עושה בשבילך...
הוא בשבילי.
כי רק ככה טוב לי,
אבל הם, הם מתעלמים,
כי להם אכפת רק
מה שהם רואים
ולא ממה שהם מנסים להתעלם,
למחוק,
כאילו לא ראו,
כאילו לא קיים.

אבל רק, רק ב"כאילו".


9.7.2005