מיכל טישלר / שתיקה אחרונה |
ונשכבת נעטפת בשמיכה
את בועטת ושורטת מתוחה
וצועקת וזועקת את שמך.
את יודעת שהוא קיים ונושם
ושומעת את אותו הקול המאיים
אותו קול מפחיד של אותם הפחדים
שלוחשים לך בראש את אותן המילים.
בתוך חדר שחור את מתפללת
חותכת את החוט האחרון ונופלת
ועכשיו את גמורה
ואין לך עוד לאן ללכת
כולם היו שם כשעצמו את עינייך
ומלמעלה את מסתכלת,
דומעת ומחייכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|