יושבת לי כאן
על הריצפה הקרה
ראשי בין ברכיי, ידיי סביב רגלי
ואני בוכה
ואין איש יודע

מרימה את הראש
מביטה במראה
לחיי כבר דביקות
מרוב הדמעות
פרצופי כה אדום, ועיניי
ארובות

דפיקה על הדלת
"נו צאי משם כבר"
"אני כבר מסיימת."
לוחשת תגובה

קמה ממקומי, מישירה אליי מבט
את הפנים שוטפת
והאיפור מסדרת

פותחת הדלת, עם חיוך מבויש:
"הגיע הזמן."
אומרת המחכה
אני זזה מדרכה וחוזרת למסיבה
המוזיקה רועמת באוזניי
דוחפת לי פנימה
מילים שלא רוצה לשמוע
לוקחת כוס שתייה
ולמרפסת אני רצה

עיניי למעלה מביטות
מחפשות את התשובות
לכל השאלות
לוגמת המשקה
מצננת את גרוני
הוא מהמסיבה יוצא
ואני מפנה אליו את גבי

"אני מצטער",
אומר הוא בשקט
"לא כך היה צריך להיות",
אצבעותיי סביב הכוס מתהדקות
בעוד המילים באוזניי מהדהדות

"תום!"
נשמעת הצווחה
והיא נכנסת בריצה
"תסלחי לי, הוא פשוט רקדן נפלא",
"הוא כולו שלך." לוחשת בין דמעות חדשות
והוא אחריה נגרר חלושות

עיניי מושפלות, ראייתי מיטשטשת
הכוס בין אצבעותיי נשברת

רסיסים רסיסים
נופלים השברים
ודמעות ביניהם מנצנצות
טיפה של דם

מאצבעי זולגת
למסיבה אני נכנסת
בין ילדים
יציאה מחפשת
והנה אני מגיעה לדלת
הוא ניגש אז אליי
לצאת לא נותן
"רק תני לי להסביר"
הוא מתחיל להתחנן

את פי אני סוגרת
לא בוטחת בו יותר
לא רוצה לומר
מילים שאי אפשר
נדחפת הצידה, הוא אוחז בידי
עור ברווז מתפשט בגופי
עיניו מפצירות בי
'לפחות להקשיב'

מושכת את ידי
ובדם הוא מבחין
פניו מחווירים
ועיניו דאגה

יוצאת מהדלת, כמעט בריצה
והוא אחריי
רודף במרוצה

על אבן מועדת
את האדמה מקללת
אליי הוא ניגש
דאגה בעיניו:
"עזוב אותי לב."
צורחת אני עליו
והוא מתרחק
עצב בעיניו

שוב היא מופיעה
שואלת למה עזב המסיבה
ולחישה בודדת
מפי משתחלת:

"ואתה הבטחת לי אמונים."