אוסף מחשבות מגרמניה.

גשם

השמיים החווירו, אך העלים הירוקים עוד חייכו לרוז, בזמן
שדיוושה במעלה השביל. רעמים השמיעו סימנים ראשונים לבואו של
הגשם. "אני היחידה שהרעמים מדאיגים אותה?" אמרה רוז לבעלה,
שדיווש מאחור. הוא צעק לה משהו, איך היא לא שמעה. היתה רחוקה
מדי ורוח הרעישה באוזניה, פיזרה את שיערה וניגנה על הכביש עם
העלים שהתגלגלו. "מה אמרת, אדם?" שאלה בזמן שדמותו הלכה וקטנה,
עד שלא נראתה יותר. איש מבוגר שהופיע מבין העצים. החלה לדווש
מהר יותר ואופניה כמעט החליקו. רוז חשבה שאם תדווש מהר יותר
הגשם שיורד יכאב פחות, אבל הוא לא. העלים הירוקים חדלו מלחייך
והחלו לבכות גם הם, ורוז נסחפה אל שולי המדרכה, זורמת במהירות
כמו המים על הכביש. חיכתה לבעלה וחייכה לעצמה. חשבה שכך יכאב
פחות.

חשופיות

זה היה כמו לזרות מלח על פצעים פתוחים, או על חשופיות בחצר
הבית בשבת בערב. האושר נמס אל תוך מה שנראה כנוזל חסר טעם וחסר
כל אמונה. התקווה והרצון לחיות התפוגגו כאשר החשופית החלה לאבד
את צורתה, בזמן שדמעות מלוחות נחתו בחוזקה על הרצפה הלבנה בחצר
הבית.

כבישים

הברקים שלחו כמה חיוכים זוהרים לאדמה, והרעמים רקדו בכל כוחם
ריקוד של גשם וסערה. בתים כתומים שזורים כמו פייטים קטנים על
בד אדמה ירוק עדין. גשם מכה על חלון המכונית בזמן שאנחנו
נוסעים בין יערות של עצים ועיירות קטנות. כבישים צרים, פרות
מסתובבות בחוסר עניין. שלושה עצים בשורה, אחד בודד בצד. בית
צהוב על אדמה ירוקה, מכונת דשא גדולה ליד. גן שעשועים שנרטב
בגשם. מתחיל להתבהר.