אמרתי: "אני?!"
"כן את!"
"מה זאת אומרת כן אני?!"
שררה שתיקה
"מה אני?!"
לא וויתרתי.
"אני לא רוצה לדבר איתך!"
"למה מה עשיתי?!"
"אה מה עשית?!"
"כן מה עשיתי?! אם אין לך מה להגיד אז לפחות תשתוק!"
"אני מעדיף לא להגיד!"
"אז תשתוק!" אמרתי מתוך כעס.
"לא, את יודעת מה מצחיק בכל זה? חשבתי שאת סגורה על עצמך!"
"אוווף תפסיק כבר לרמוז, תגיד מה שיש לך להגיד!"
"לא לא לא", הוא חייך חיוך מסתורי ויצא מהדלת איך שהוא נכנס
כשעיניו עצובות!

איך שאני מכירה את עצמי לא מתחמקים ממני ככה, קודם אומרים מה
הסיבה!
תפסתי אותו כבר עובר את הכביש ואז צעקתי:
"היייי אתה! בחור עם בוקסר לבן..." אהבתי להתגרות בו.
הוא הסתובב והחזיר בי חיוך!
"סטלההה מה יהיה איתך? מוכן להסביר לי את עצמך?!"
הוא עצר חייך לאלה כמו ילד שקיבל את הצומי שלו. והוא התחיל
לרוץ לקראתי... פתחתי את הדלת והמשכתי במשחק, ללא חוקים, אני
והוא במשחק המטופש שהמצאנו, הוא רדף אחרי בכל הבית עד שהוא תפס
אותי ומשם הכול ניגמר במיטה.
נרדמנו לדקות ספורות ואז הוא שאל: "את אוהבת אותי?"
"ברור שכן."
"ואותו?"
"את מי?!"
"את יודעת על מי אני מדבר".
"ממש לא, אין לך מה לדאוג!"
"בטוחה?"
"כן!"