|
בשבילי היופי,
האופנה - הכאב,
אני מודעת
לעצמי.
אני כועסת
על צבע עיני,
על שערי,
על גופי,
על בגדיי-
על מחשבותי.
אני מודעת לעובדה
שיש רע יותר-
איום, נורא.
אני מודעת לעובדה
שיש הסובלים ממני
אבל אני לא יכולה.
אחריי שכתבתי את השיר נתקלתי בשיר של הדס פישר "זיכרון":
(http://stage.co.il/Stories/14672#top), שאני רואה אותו
כמתקשר לשיר זה |
|
|
בואי אלינו בואי
אלינו אלינו
לים...
ואם לא לים אז
לדירה שלי!
ד"ר מישה רוזנר
מתגעגע לזאת
שאהבה את התל
אביבי וממתין
במספן ציוד בתוך
חדר האוכל קומה
מינוס שתיים
הקריה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.