"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות
מחנך אנשים."
והיה כי באת אל השדה
בימים ההם
וחרשת בו הלוך ושוב,
הלוך ושוב.
בזיעת אפך לחמת
ושבעת מעת לעת.
כעת מבקשת נפשך
עץ השדה
להשקיף מצמרתו רחוק,
לטעום דעת פירותיו
ולנוח קלה בצילו.
ועץ - אין.
והיה כי תבוא אל השדה,
חלקת אדם,
זרע חיטה
ונטע עץ
בזרעי אהבת חינם
שבכיס מעילך
ימך יאספו אט לשנותיך
שנותיך יאספו אט אט לדורותיך
כי למחוגי השעון אין זרז
ולא יהיה.
והיה כי תבוא השעה האחרונה
ראה נא,
ממון ירושתך -
בכיס מעילך,
כי מעפר באת ואל עפר תשוב.
חלקת אדם. |
