לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב
לתת ביטוי עצמי לעצמי לא להשתגע לא ליפול על אנשים, על חומרים
על אוכל על דיכאון על שינה.
ביטוי עצמי זה עוזר זה מרפא צריך להתבטא.
למשל לכתוב גם כשהראש ריק מרעיונות. יבש. צחיח. רוח נושבת.
מילה לא מתהווה. גם אז לכתוב. לכתוב בשביל להיות קיימת, להניח
בכתובים את הפחד מפני השיכחה. מלבבות. כמו שאמר ילד קטן לאימא
שלו: אימא תעשי לך פתק שלא תשכחי אותי.
פחד. מה גדול הפחד. פחד נטישה. פחד מאהבה. פחד מלהישאר לבד פחד
מלהיות ביחד. פחד מהפחד. הפחד הוא מפחיד. באופן כללי. ואומרים
שצריך לקחת אותו איתך, לא להילחם בו - לקבל אותו.
אז אולי שיתגלח וירביץ איזה חיוך לפעמים, יתקן את השיניים
המרקיבות שלו. שיהיה פחות מפחיד, בקיצור. אולי יהיה קצת יותר
קל לקחת אותו לאיזה מקום. כמו שהוא נראה עכשיו כבר עדיף להישאר
איתו בבית. לא לצאת, לא להיחשף לציבור. מי יודע, אולי הפחד של
הציבור יותר סימפטי אולי באמת הפחד שלי הוא הכי מכוער מכל
הפחדים של כל האנשים האחרים. ואז, מי בכלל ידבר איתי.
זה הפחד האמיתי.