"הבאת לי את הכדורים?" שאל ארז את שאול בקוצר רוח. "מצטער
ארז", ענה שאול, "שכחתי..."
ארז פתח את עינייו לרווחה ושאול התכווץ, כאילו ידע מה עומד
לבוא.
ארז תפס את שאול בצאוורון חולצתו והחל לצעוק: "אתה יודע שאני
צריך את הכדורים האלה!"
שאול שתק וחיכה שארז יעזוב אותו כבר. בסוף הוא באמת עזב אותו.
גם ככה שאול לא אוהב לבוא לבקר את ארז בכלא.
       

 זה לא סוד שארז על כדורים. בהתחלה הוא לקח אותם כחלק מטיפול
הרגעה. ארז הוא בנאדם אלים. לפחות הוא היה כזה. היום הוא יותר
שולט על עצמו. כשנגמר הטיפול הזה, אחרי עשרה חודשים בערך, ארז
כבר היה מכור לכדורים האלה.
לצבא הוא לא התגייס. זה לא שהוא לא רצה, פשוט גילו אצלו בבדיקת
שתן בצו-ראשון שיש לו יותר מדי נתרן בגוף. זה לא שזה לא בריא,
פשוט הצבא כנראה לא רוצה אנשים עם הרבה נתרן בגוף, כמו ארז.
ארז חיפש עבודה, להעסיק את עצמו. זה היה לו די קשה, כי בתכל'ס
בחור שלא עושה צבא, וגם אין לו בדיוק תעודת בגרות, לא יכול
לעבוד במשהו שיכול להחזיק אותו חי. לכן ארז עבד בעבודות
מזדמנות, כמו עוזר נגר, מחלק פליירים או עובד מחסן בסופר
השכונתי. הבעיה הייתה, שלארז לא היה מוסר עבודה בשמיים, ככה
שאם הוא לא היה מאחר לעבודה באותו יום, הוא פשוט סתם היה מתעצל
לעשות אותה. כשלארז היו נגמרים הכדורים, הוא היה נכנס לקריז
ומתחיל להתעצבן על זה שהוא נורא שיגרתי.
ככה שיום אחד כשחילק פליירים ברעננה, נמאס לו. הוא נעצר באמצע
רחוב אחוזה, ושפך את תכולת התיק שלו על המדרכה. חמישה קילוגרם
פליירים טובים של ה"בורגר קינג" ושל "פיצה האט" עלו באש.
כמובן שההתנצלות של ארז בפני מנהל החברה שבה עבד לא ממש עזרה
לו.
אחרי העבודה בפליירים, ארז מצא עבודה בנגרייה. הוא היה מרוצה
מכך שעכשיו הוא לא צריך ללכת הרבה בגשם או בשמש ולחלק פליירים
מחורבנים לאנשים עשירים.
וככה ארז היה מלטש כל מיני כיסאות ושולחנות, מנסר עצים, קצת
מנקה, קצת משייף, העיקר מעסיק את עצמו. הכל היה טוב ויפה, עד
שנגמרו הכדורים לארז. בהתחלה הוא עוד ניסה להחזיק את עצמו,
אח"כ הוא התחיל להתרגז מזה שהכל בעצם אותו דבר. הוא לקח את כל
הכיסאות שליטש, ריכז אותם בערמה גדולה בחצר והצית אותה. כמובן
שהוא לא חזר לשם יותר. העבודה האחרונה שארז מצא, הייתה בסופר
השכונתי. הוא עבד במחסן, היה מקבל סחורה מספקים ומסדר אותה
במחסן. כולם היו מרוצים מהעבודה של ארז, אפילו הוא בעצמו. אבל
שוב, נגמרו הכדורים, וארז התחיל להתעצבן שהמקום הזה סוגר עליו,
וכל הזמן הוא עושה את אותו דבר משעמם. תנחשו לבד מה קרה למשאית
של "זוגלובק" שהגיעה לפרוק סחורה בסופר. כן, היא הפכה לשיפוד
שאוורמה ענק!
ארז חזר להסתובב ברחובות בחוסר מעש. יום אחד הוא עבר ליד
גלידריה אחת, וראה שם מוכרת ג'ינג'ית מדהימה עם עיניים כחולות.
ארז התקרב לחנות, הסתכל על המוכרת, בחן את החזה שלה (שבאמת היה
מרשים) ותוך כדי כך, גילה ששמה הוא מיכל. מיכל הבחינה שארז
מסתכל עליה, יותר נכון, בוהה בה. היא הסתכלה עליו וחייכה חיוך
מבוייש. ארז פלט רק הברה אחת: "ואוו..." מיכל שמעה את זה
והסמיקה.
ארז לא רצה להרוס את הרגע ולכן הלך. "מחר", אמר לעצמו, "אחזור
לכאן!" גמל בלבו.
ולמחרת, ארז באמת חזר. הוא ראה את הג'ינג'ית שלו מאחורי הדלפק.
היא זיהתה אותו ונתנה לו מבט חמוד. ארז לא התבלבל וביקש ממנה
גלידה בטעם ריבת חלב. הוא ישב על כיסא ממול הדלפק - ולא הפסיק
להסתכל עליה. ככה גם למחרת. ולמחרת.
ארז כבר היה מאוהב, ולא היה אכפת לו שנגמרו הכדורים, גם ככה
הוא לא לקח אותם בקביעות, הוא מרגיש שהוא לא צריך אותם יותר,
הוא מצא את התרופה האמיתית. אחרי חודש שארז היה בא לאכול גלידה
במטרה להסתכל על מיכל, הוא אזר אומץ והציע לג'ינג'ית, שכבר היה
לו שם חיבה בשבילה, "ג'ין", לצאת איתו. היא הסכימה בחיוך, וארז
הפך להיות מאושר.
ארז וג'ין יצאו כמה פעמים, נהנו נורא והפכו להיות חברים. ארז
הפך להיות בנאדם נורמלי סופסוף, ואפילו התחיל למצוא חברים
חדשים כמו אלי, ירון ושאול.
הכל התנהל על מי מנוחות, עד שג'ין אמרה לארז, שהם צריכים לדבר.
בערב, ארז הגיע לבית של ג'ין עם פרחים ביד. ארז לא ידע מה הולך
לקרות בדקות הקרובות. הם ישבו במרפסת בחוץ, כשברקע התנגן לו
הדיסק החדש של פוליקר.
"תראה ארז..." אמרה ג'ין, והסתכלה לו  בעיניים. "אני... אני...
אני חושבת שאני רוצה קצת שנוריד קצב..." ארז לא הבין אותה -
וביקש שתסביר לו.
"תראה ארז...", אמרה ג'ין, "אני אוהבת אותך והכל.. אבל... אני
מרגישה שזה סוגר עלי, אני מרגישה שהכל כאילו אותו דבר..." ארז
עדין לא הבין את ג'ין אבל מעט הדברים שאמרה, התחילו להיכנס לו
לראש ולהדליק נורות אדומות. "סוגר עלי... הכל אותו דבר.." הדהד
לארז בראש. הוא הרגיש במשהו, שאט אט התפתח לזעם קטן. "ארז"
אמרה מיכל בדמעות, "זה לא אתה, זו אני!"
מיכל הניחה את ראשה על כתפו של ארז ובכתה כמו ילדה. ארז לא
דיבר. הוא שתק כאילו הוא יודע מה צריך לעשות עכשיו. ארז קם
ולקח את מיכל למרכז החצר. מתחת לאור הכוכבים הוא חיבק אותה.
כמה דקות מאוחר יותר, ארז צעק בקולי קולות לשמיים:
"ג'ינג'ין!!! אני אוהב אותך ג'ינג'ין!!!!"

אבל ג'ינג'ין כבר לא שמעה אותו, האש אחזה בעצמותיה...