מילותיה של פוליאנה
רמות הן וחדות
והיא עושה בהן
ככל העולה על רוחה:

זכורה לי פעם אחת
עת ישבנו בגן הציבורי
וחלף לו ילד אחד
בגיל שבע לערך
ונעץ בה מבט רע
"שטן" היא קראה לו
והוא נס על נפשו
ובצדק הרי הוא הינו רק בן שבע
והיא אישה ככל הנשים
כך אמרתי לה בעודי מבקר אותה
על השימוש הבלתי מבוקר שלה במילים חדות
שבלעדיו לא הייתה איתי כך
על ספסל באמצע עיר רווית עשן

זכורה לי פעם נוספת
זמן הילכנו שלובים
ברחובותיה של תל-אביב רבתי
וחלפנו על פני אישה
שמלתה בלויה ועיניה עייפות
ושפתיה סדוקות וחרושות
והושיטה אותה אישה את ידה
וביקשה רחמים מאתנו
" לכי לעבוד" סנטה בה פוליאנה
ואותה אישה השפילה את ידה ואת עיניה
ובצדק הרי "מה יכולה לומר אישה
שאיבדה לאישה חדה כתער
את מעט כבודה שעוד נותר
בשורת מילים אחת"
כך אמרתי לה בעודי מבקר אותה
על השימוש הבלתי מבוקר שלה במילים חדות
שבלעדיו לא הייתה איתי כך
מהלכת ברחובותיה של עירי