הייתי רוצה שישיר לי סרנדות מתחת לחלון
הייתי רוצה שיקטוף לי פרחים
הייתי רוצה שיחשוב עלי כשאני לא לידו
הייתי רוצה שיחשוב עלי גם כשהוא כן לידי

הייתי רוצה שיחזר אחרי, שיאמר משפטים מתוקים
שיחזיק בידי בערב רומנטי
שיקנה מתנה, שישאיר לי פתקים
שרק יגיד שהוא שמח שאני אתו, שהוא איתי

אבל לא. שום דבר. שום חיבוק כך באמצע היום,
שום דבר שקורה לכבודי.
הכל כל כך בדרך אגב
הכל מובן מאליו - גם אני.

הוא כותב שירים, אבל לא עלי
הוא מצייר ציורים, אבל לא עבורי
הוא יודע לאהוב, כנראה לא אותי
הוא יודע לשתוק. זה כן בשבילי.