עמדתי על קצות האצבעות וניסיתי לראות כמה שיותר מהגינה הקסומה.
אפילו אני, בגובה 1.83 מטר בקושי מצליח לראות מעבר לחומות
הגבוהות של הדת. עד היום לא ידעתי עד כמה הכנסייה הזאת גדולה.
לפעמים אני אוהב לשוטט ברחובות ירושלים, בלי לחשוב יותר מדי
לאן אני הולך ומה יהיו ההשלכות כשאחזור הביתה. היום לא היו שום
השלכות, פשוט רציתי לטייל. לפעמים זה הדבר היחיד שעוזר לי
להבין ששום דבר לא לחוץ, שיש זמן להכל.
הלכתי קרוב לבית באיזור בקעה - המושבה הגרמנית. הלכתי עם תכנית
ברורה בראשי, אני אגיע לפסי הרכבת ואמשיך למושבה. אבל משהו משך
אותי בחומה הזאת ובמקום ללכת למושבה פניתי ימינה לכיוון דרך
בית לחם. ואז ראיתי את העצים מבצבצים להם מעבר לגדר (שמעל
החומה).
כשהייתי קטן הייתי משחק באוטו במקום punch buggy, כמו כולם,
punch nun (גם נזירים נחשבים). כבר אז היה חשוב לי להיות שונה.
הגעתי ל-822 נזירים ונזירות לפני שהפסקתי. היום, כשאני חושב על
זה בהיגיון, אני מבין שבטוח ראיתי את אותם אנשי הדת הנוצרית
כמה פעמים, אבל בעצם ככה זה גם buggies.
אז קפצתי והסתכלתי פנימה וראיתי מעין מזבח כזה עם תמונה של
ישו. חשבתי לעצמי "זאת בטח כנסייה, ואתה יודע כמה שאתה אוהב
כנסיות". הן תמיד כל כך יפות! בכל מקרה, אחרי זה קלטתי איפה
אני, ושזה בטח מתחבר לכנסייה שאני מכיר מההליכות הביתה מבית
הספר.
זה מוזר, כיהודי, לחשוב על כנסייה באמצע ירושלים. זה תמיד נראה
כמו דבר כל כך אירופי בעיניי.
פעם כשעברתי ליד הכנסייה השער הקדמי היה פתוח וראיתי גינה
ענקית. תמיד חשבתי שזו כזאת חוצפה מצדם לתפוס כל כך הרבה מקום
באמצע העיר שלנו, היהודים, כשהם אפילו לא מכירים בנו. הם לא
יודעים עברית. פעם ראיתי נזירות ברחוב וחייכתי אליהן, הן לא
חייכו בחזרה.
אז קפצתי על האצבעות וכל זה, ואז החלטתי למצוא דרך פנימה.
הלכתי מסביב והגעתי למקום בו הגדר נפסקה והייתה רק חומה, אז
טיפסתי. אני אומר לכם, זה הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי, חבל
לבזבז את זה על נזירות מרירות שלא מחייכות אל אנשים. הגעתי
למזבח וישבתי שם, אני לא יודע כמה זמן. הסתכלתי על העלים של
העץ מולי וחשבתי על ישו, ועל איך שהוא בטח היה מאוד נחמד, ואז
נזירה באה וצעקה עליי: "you! what are you doing here? go!
shoo! shoo"
אז הלכתי.