את תהיי שכובה,
לבושה בתחתונים לבנים עם לב אדום
ואני אעביר אצבע מהוסה על הקשת
שמצייר עורך על קו צלעותייך המתוח,
ואני אספור אותן עם האגודל
ואת תתקערי למגעי והפה שלי יהיה קרוב
ואני אעבור על קו האמצע שבין שני חלקי
הבטן שלך, לבנה וחיישנית, ועד מתחת לטבור שלך,
ומתחת לזה ואחזור ואטפס במעלה קו האמצע שלך
עד שקע צווארך ועד פיך, והפטמות שלך תזדקרנה
כי את תהיי הדר המגורה, ואני אהיה האלון
שעם הידיים שלו מביא לך עונגים קטנים כמו
עוגיות אגוזים מסוכרות
ואני אטביע אותך בסקרנותן של אצבעותיי,
מהתל בפס הגומי באמה כמו פריסקופ
איזה פלא מסתירים ממני תחתונייך?
כמה תאי עצב יש בגוף שלך? אני רוצה להביא שימחה לכולם
את מחייכת ופקודות מבולבלות וסותרות מתרוצצות
לאורך מערכת העצבים שלך ומתחיל לדגדג לך
היכן שכף ידו של אדם מעולם לא דרכה כיאות
אבל האדם המסוים הזה לא ממהר
ולפני שהוא יבוא מעלייך, לפני שאבוא מעלייך
אני אנשק אותך על שפתייך, ממושכות, צרפתית, איטלקית, שוודית
עתיקה,
אלחש על אוזנך, בלי להחמיץ הזדמנות לנשוך אותה -
שאת הנשמה שלך, נסיכת אוני,
את הנשמה שלך הכי מדליק אותי
להרטיב. |