מה אני עושה פה?
למה אני יושב מול הטלוויזיה ובולס כמו איזו פרה שמנה, כשאני
יודע שבעוד שעתיים אני צריך לשבת באיזה גיי-בר בתל אביב,
מצוחצח ממורק וכל תיאור אחר, שיגרום לו לרצות אותי, בשביל שזה
ילך כמו שצריך.

מה אני אלבש? ואי פאק, אני גם חייב להתגלח. אולי עדיף שלא
להתגלח, להשאיר את הזיפים. מה זיפים? מה אני, איזה יהודה לוי
או סמי הורי שיכול להתנוסס לו בגאון ברחבי תל אביב עם זיפי
המעצבים שלו? זקן צרפתי אולי? או סתם שפם? ואז הוא יחשוב שאני
שחקן פורנו מזדקן משנות השבעים וירצה לזיין אותי.
למה שהוא בכלל ירצה לזיין אותי, תראו איך אני נראה. הוא בטוח
עומד לראות אותי, ולחשוב לעצמו שהתאורה בווקס כל כך מחמיאה, עד
כדי כך שתפלצת כמוני בכלל מסוגל לצאת לאוויר העולם, ולקבל
הזמנה לדייט מאיזה חתיך שעשה כבר את חצי תל אביב ועכשיו בדרכו
לעשות את החצי השני.
אני יודע כבר מה יקרה, הוא יתיישב לידי, בחוסר נוחות מוחלט ואז
הוא יקבל את שיחת הטלפון הזו שתגיד לו שקרה משהו נורא ושהוא
חייב ללכת, כל זה בתזמון מושלם. ואני אגיד לו שזה בסדר, שזה
קודם לכל.
ואני אשב לי בכיסא שלי אחרי שהוא ילך, אקמול עוד קצת עד שאפילו
למלצר באוויטה יהיה חבל והוא ישב לידי כאקט של אחווה הומואית -
משהו חוצה גבולות כזה. מצד שני המלצרים באוויטה ממש חמודים,
ככה שזה לא כזה נורא שהוא הבריז לי. אבל למה שאחד מהם ירצה
אותי, הוא במילא רק מרחם עלי.
בכלל למה אני חושב על זה, עוד שעה וחצי אני אהיה עם איזה עלם
חמדות, שהוא כל כך מושך וכל כך יפה, וכל כך הטעם שלי ושל אימא
שלי, ורוב הסיכויים שברגע שהוא יראה אותי הוא ירוץ לשירותים,
יקיא את נשמתו, יברח הביתה, יעשה מקלחת ארוכה ואז יפיץ
באינטרנט או באוחצ'הנט את התמונה שלי, למען יראו וייראו.

מגולח! אני אלך על המראה המגולח. ואני גם חייב להתקלח כבר,
נשארה לי עוד שעה וחצי. אלוהים, אני בחיים לא אספיק. הוא פשוט
ישב ויחכה לי שם חצי שעה, ורגע אחרי שאני אכנס כולי מזיע
ומתנצל, הוא יברח לבית שלו, יקיא ויפיץ את התמונה שלי. לפחות
זה נותן לי חצי שעה לפני שכל הקהילה תדע כמה שאני מפלצתי.
אולי כדאי לבטל?

הפסיכולוגית שלי אמרה לי שאני חייב להתחיל להירגע. שאני בן אדם
שנראה מעולה, ושיש הרבה בחורים, בחורים נפלאים, איכותיים, כאלו
שגם אימא שלך תאהב, שירצו אותך. אותי. מצד שני אני משלם לה
שלוש מאות שקל לחצי שעה והיא גם די זקנה. מה שאומר שאו שהיא
משקרת לי כי היא רוצה שאני אמשיך להגיע אליה, או שהיא סתם זקנה
ומוכנה להסתפק בכל דבר שיש לו זין. מה שלא כזה רחוק מהמצב שאני
נמצא בו עכשיו. לפחות אני לא זקן. אני גם לא אהיה זקן. אני
אתאבד בודד לפני שאני אספיק להגיע למצב של זקן ערירי ובודד.
עדיף למות לבד כשאתה צעיר ונראה רע, מאשר כשאתה זקן ונראה עוד
יותר גרוע, לא שאי פעם היית במצב טוב.

כחול או אדום? מצד אחד החולצה הכחולה תבליט לי את העיניים, ואז
הוא יחשוב שאני השתדלתי, שזה ממש מתוק ופאתטי כי הוא במילא לא
עומד להישאר שם ליותר מחמש דקות. אולי החולצה האדומה. אבל היא
משדרת חושניות ומשיכה. נראה לי שבשביל למשוך מישהו אני אצטרך
מגנטים בגובה של בנייני התאומים, וגם הם נפלו, ככה שמצבי ממש
נורא.
אני חושב שאני אלך על משהו נייטרלי, בז' או אופ-ווייט, אם אני
רק אצליח לגלות מה זה הצבע הזה. אופ-ווייט הוא ללא ספק אני. אף
אחד לא יודע מה הוא, בקושי יודעים שהוא קיים, וכשרואים אותו,
אף אחד לא טורח לזהות. אולי אני אתלבש כמו וילון, או מפה. לא
משנה מה, העיקר שיתאים לרקע של המקום. ככה הוא לא ישים לב אלי
ואני לאט לאט אוכל להימרח על השולחן ולהמתין למוות שלי שיגיע.
כשחושבים על זה, זה לא שמישהו שם לב אלי גם כשאני לובש כחול.
היופי שבבחירה. אני אלך על הכחול.
הייתי רוצה לחזור לימי הצבא. דבר ראשון כי ככה יוצא לי להתקלח
כל יום עם בנים, וגם לא צריך לקחת החלטות. אתה יודע מה הלו"ז
שלך, אתה יודע מה אתה תלבש, אתה יודע שיש לך שעת ט"ש שבה אתה
יכול להתקשר לאימא שלך, אתה יודע שהיא במילא לא תענה כי לא
מזמן יצאת מהארון ואתם לא בקשר כל כך טוב מאז. ואז אתה תלך
לישון. שש שעות. לא צריך יותר מזה. גם אתה נופל למיטה ישר
כשאתה רואה אותה, ככה שאתה לא צריך לחשוב ולנתח ולהתהפך במיטה
שלך עד שאתה תרצה למות ומגיע הבוקר.
מעניין אם הם מגייסים מחדש. אם הם מחפשים איזה אוחצ'ה היסטרית
ששיא הקרביות שלה היה להגיש קפה לראש הלשכה שלו בזמן דיונים על
השטחים. אה, וגם פעם הייתי ליד אשקלון, שזה ממש קרוב לעזה.
אולי אני אציע להתנדב?

בזמן הנהיגה לתל אביב אני מתחיל להתחרפן. כרגיל. אלו ארבעים
וחמש דקות מורטות עצבים ללא ספק. ועוד כשמתחשבים בפקקים זה
פשוט יותר מדי לחשוב עד לדייט.
יש לי משהו בין השיניים? אולי הייתי צריך לשים בושם אחר? יאו
אלוהים, אני מריח פה כמו איזו זקנה בת תשעים, ולמה לא צחצחתי
שיניים? ונעליים. הוא יחשוב שאני מוזנח, שאני לא יודע לשמור על
עצמי. טוב, למה אני מלחיץ את עצמי. הוא במילא לא עומד להסתכל
על הנעליים שלי, מספיק מבט אחד בפנים שלי בשביל לנתק קשר עין
למשך חצי השעה הבאה של הסבל שאני עומד להעביר אותו. מזל לפחות
שבאוויטה יש אוכל טעים, שהצהריים שלו לא יתבזבזו לגמרי לשווא.
ככה הוא גם ישמין, ואף אחד לא ירצה אותו. מי יודע, אולי אם אני
אאביס אותו מספיק הוא יהיה כל כך שמן שלא תהיה לו ברירה אלא
לרצות אותי.

אני פשוט שונא את הישראלים. בעיקר כשהם נוהגים. נדחפים לנתיב
שלך, חותכים, לא מאותתים. אף אחד לא מבקש, אף אחד לא מציע, הם
פשוט אומרים. מציינים עובדה. מכריחים אותי להסתגל, בלי להגיד
מילה, אלא אם כן אני לא רוצה להתהפך פה לאיזו תעלה.
נו, לפחות יהיה כתוב עלי מחר בעיתון, אם מישהו יטרח לשים מודעת
אבל. אם מישהו בכלל ישים לב שמתתי.
יואב היה ישראלי. הוא היה אומר לי מה לעשות. ובהתחלה ממש לא
היה אכפת לי.
זה היה בתקופת הצבא, כשעזבתי את הבית, והוא היה שם. עם הזרועות
הענקיות האלו שהייתי יכול לנוח בהן. לפחות עד שהוא היה קצת
מתחרמן ורוצה להפסיק עם הרומנטיקה ולהגיע לאקשן. נו, לפחות הוא
רצה אותי, כמובן בתור סתם אסופה של חורים עם מספיק תובנה כדי
לדעת מתי ללקק את הכיפה ומתי לזעוק כאילו אני עומד לגמור. אבל
לפחות הוא רצה אותי.
בכל פעם שהוא היה מזיין אותי הייתי מרגיש שהמוח שלי עומד
להתפוצץ ממחשבות. שאולי יתן האל, והזין שלו ינקב את המאחורה של
הראש שלי והכל יזל החוצה, כמו בפול מטאל ג'קט. ואז אני אהיה
נורמלי, אז אני אפסיק לחשוב. כמובן שזה לא קרה, אבל אלוהים
יודע כמה שהזין הזה נכנס לתוך הפה שלי. פעם כמעט פרקתי לסת
בגלל החרא הזה, והזין שלו.
יום אחד, החלטתי לעזוב, לחזור להיות לבד, לחזור להיות עם
עצמי.

אני חושב שאולי כדאי להתקשר ליואב. אולי אם אני אחזור על ארבע
עם חבילה גדולה של קי ואי ופה פתוח לרווחה הוא יסכים לקבל
אותי.
אין סיכוי. הוא בטוח מצא מישהו אחר, או חור מפלסטיק, אני בטוח
שהוא יותר מספק ממני.

באמצע הדרך אני מתקשר אליו, אומר לו שאני לא עומד להגיע. הוא
לרגע נשמע מאוכזב, הוא בטוח שחקן או משהו כזה, הוא עשה את זה
ממש אמין. וחוץ מזה עדיף ככה. במילא יש מספיק סבל בעולם, אני
לא צריך להוסיף לו בזה שאני אגרום לאנשים להיפגש איתי.

או שלא. אולי טעיתי. אולי הוא היה האחד. אולי לא? אולי אני
אתקשר ליואב במקום? מה הטלפון של יואב, אני עדיין זוכר אותו
בעל פה? אולי שמרתי אותו איפשהו? אבל... אולי להתקשר לדייט,
להגיד שאני חוזר, שניפגש באוויטה. אבל הוא בטוח כבר הבין כמה
טוב שהוא יצא מזה. הוא בטוח כבר עכשיו באטרף מוצא איזה זיון
אמיתי. כזה שיגרום לו לגמור חמש פעמים ואז להתחתן ולהיות מאושר
לכל החיים. על מה אני מקשקש, הוא כבר בדייט אחר. במילא הוא לא
עמד לבוא לפגישה שלנו.

יש ימים שאני חושב שאולי כדאי לי בכלל לעבור לנשים. זה יהיה
הרבה יותר קל. כל מה שאני צריך לעשות זה להרוויח קצת כסף
ולהגיד איזה משהו מצחיק, נשים לא כל כך מסתכלות על המראה. או
שאולי אני אהיה מספיק עשיר ואני אזמין לי איזה כלה מאוקרינה,
עדיף עיוורת ופיסחת עם יד אחת, ככה אולי היא תסכים להישאר
איתי.