אני חיה בתוך ההיסטוריה של עצמי
תוהה לאן הדרך מובילה
לפעמים בוחרת שביל נטוש
מבלי לדעת אם יש תהום

מעבר לפינה.
אין עבר ואין עתיד
רק הווה אפור
דמיון ומציאות
כמו גשם ונהר
מתאחדים ויוצרים את החיים
קשה לראות מבעד

לזכוכית.
מלמדים את הילדים
שהדם הוא רק צבע אדום
לא נורא אם מתלכלכים
תמיד אפשר לנקות
לקנות חדש

אם נשפך.
החירות המתוקה חומקת מבין האצבעות
חול בשעון שבור
ערכים קבורים
תחת רסיסי חלומות
עוד מעט, עוד מעט נגיע לשם
עוד מעט נדע מה יש

מעבר לפינה.