מפתחות האוטו נפלו לרגליו. כשהתכופף גבו כאב בחדות משתקת.
לחרדתו גילה שקשה וכואבת מאוד הדרך למעלה. לרגע התחרט על הכל,
הפגישה שהתעקש לקיים, אירועי הלילה, הבכי שלה, אדישותו
ונסיונותיו המאולצים להרגיעה. אלוהים, הוא חשב, כמה אבוד וחסר
כיוון כל זה, תפל ועקר, מראשיתו לריק נועד, להיות מאכל וטרף
למקרה הגורל. למרות שהכאב כבר דעך הוא כופף את ברכיו ונשאר כך,
כורע, מתמסר לעייפות ולאור הדמדומים שהשתרר. קול ילדה מתוק
נשמע בוקע מחדר המדרגות, מנגן: "מי שטופרלשמח כפיכה, מי
שטופרלשמח כפיכה. מי שטופרלשמח, מי שטופרלשמח, מי שטופרלשמח
כפיכה" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.