ונגד מה הוא מרוץ החיים?
אחרי מי המרדף האינסופי?
מהיכן נובעת התשוקה והכמיהה האין סופית לאושר ושלמות?
למה בעצם הלבד נראה כמראה שחורה
כמן תהום אינסופית של עצב ושתיקה סופנית?
למה אנחנו חצאי אנוש עד שמשלים אותנו גורם חיצוני?
האין אנו אמורים להיות שלמים עם עצמנו
ורק אז להתאחד עם אחר?

האדם הוא כמו פרח ללא מים טריים
הוא אינו שורד בחיים הוא נובל ומתייבש,
הוא הופך להיות כפוף וזנוח
עד אשר טיפות מים רעננות נוגעות בו
פותחות את עיניו,
כך גם האדם
אם הוא לא מקבל את שיקוי האהבה
הוא נהיה אפרורי ואומלל.

הפחדים האלה מהבדידות הפכו אותי לאדם ממורמר
הפכתי לחסרת שמחת חיים לפרנויה מהלכת
למה לא למדתי להשלים עם עצמי ולשמוח בחיקי
מי יגרום לי אושר יותר אמיתי
מי יכיר אותי יותר טוב מעצמי.