על משכבי בלילות ביקשתי
את זה שאהבה נפשי
ביקשתיו, ולא מצאתיו
חיפשתיו, ולא ראיתיו
קמתי אבודה הסתובבתי בעיר
הוא את פניו ממני הסתיר
מרחוק שמעתי את הדי קריאתך  
אז הגעתי דופקת על דלתות מקדשך  
כמו חתול הכלוא מילל לחופשי
יללתי אני להשיב את נפשי

ואתה -  את הילתך פשטת
איכה תקום אל מנעול תפילתי?

אלי אלי למה עזבתני
מגאלת ידיי בסחי בריאתך
את זכרון חיבוקך מזמן כבר שכחתי
נחבטת וחובטת תועבות בני עמך
זדים ורשעים בבריאתך יעלוזו
מרקדים בלילות בשדות הדמים
טוענים שלהם תהילתך וקדשך
ולא מותירים כל תקווה לתרים

יד מגואלת שלחתי אליך
מתוך התפילות, חלומות רחוקים
אחוז בה השב את בניך הביתה
השב ללבך לבבות בודדים
אורך הקורן מבנותיך גנזת
מותירנו למסע של חיפוש ואשמה
ומי שיבין כי עיניו לא עצמת
הוא שיזכה באורות החכמה

אשרי חכמים שגילו התשובה
הם שלחו יד רועדת למנעול קדשך
ושבו בנים אבודים לחיקך
שהרי, מעולם לא ננעל מנעולך...

אך אני החתול שסובב סביב זנבו
לא יודעת לקטוע חיפוש באבו
לא הגיע זמני, לא הגיעו ימיי
ולכן אחזור ואעצום את עיניי
מחר שוב אבכה את אבדן תקוותי
אשרוט ואבעט על חשכת נשמתי  

אך היום רק היום יודעת אני.
תמיד היית. אתה כאן אתי