הגשם התחיל להתחזק, אבל לו לא היה אכפת. הוא התהלך באיטיות
ברחוב ועשה כל מה שאדם אחר היה עושה במצבו -  חשב עליה.

איך שהוא ראה אותה בפעם הראשונה הוא ידע שזה הולך להיות יותר
מהסטוצים המזדמנים שלו. זאת לא הייתה אמנם אהבה ממבט ראשון -
כזאת יש רק באגדות, אבל זה בהחלט היה קרוב לזה. מן תחושה שעד
עכשיו הוא לא יכל להסביר אותה. אבל היום הכל נגמר, היא עזבה
אותו.

הוא הכיר אותה במסיבת גיוס של החבר שלו, ה-"קליק" שנוצר ביניהם
היה מדהים, בהתחשב בעובדה שהיא לא הייתה כמו אף בחורה שהייתה
לו. ובגיל 17 וחצי, היו לו הרבה.
הם היו הפכים מוחלטים - כל אחד בא מרקע שונה, דעות מנוגדות, הם
אפילו לא אהבו את אותם דברים.
אבל הם אהבו אחד את השנייה. וזה מה שהיה חשוב.
איך שהמחשבה הזאת עברה לו בראש, הגשם החזק הפך בן-רגע למבול.
כאילו אלוהים בעצמו רצה להגיד לו שכל העסק הזה היה טעות
מההתחלה, ושיפסיק לחשוב עליה כבר ויעבור הלאה, כמו שהוא עושה
בדרך כלל.
אבל הוא לא יכל. הוא האט עוד יותר את הליכתו, כאילו שבכך יצליח
להרגיז את אלוהים.
שפתיו החלו לרעוד מקור,  חולצת הטריקו הארוכה והדקה שלבש,
שהייתה כבר כולה ספוגה במי הגשם קיררה עוד יותר את גופו. אבל
לא היה אכפת לו.

הוא חשב על השפתיים המתוקות שלה, על השיער הג'ינג'י החלק
והמפנק שלה, ועל העיניים הכחולות המהממות שלה, שכל פעם שהתבונן
בהם כמו מהופנט היה בא לו לצלול אל תוך כל הכחול הזה ולא לעלות
אף פעם בשביל לשאוף אויר... אבל יותר מכל הוא נזכר בידיים
שלה.

לפעמים חושבים שכשזה מגיע לבחורות, לגברים אכפת רק מהחזה,
התחת, ולפעמים גם הרגליים (ומה שביניהם, כמובן). אבל לפעמים
אלה גם הדברים הקטנים שהכי פחות שמים לב אליהם.
ולמרות שהיו לה גם חזה מפנק בהחלט, וגם רגליים וישבן שנראו
כאילו פיסלו אותם באבן (אחרת הוא לא היה ניגש אליה בכלל), הוא
הכי אהב את כפות הידיים שלה.

הן תמיד היו חמות, ללא קשר למזג האוויר או לכל גורם אחר.
הידיים שלו, לעומת זאת, היו קרות יחסית (עוד דוגמה לשוני
ביניהם). פעם הם אפילו עשו ניסוי - כל אחד החזיק קוביית קרח
ביד כדי לבדוק תוך כמה זמן היא נמסה. הקובייה שלה נמסה לגמרי
עוד לפני ששלו הגיעה לחצי.

הוא נזכר איך הם החזיקו ידיים בפעם הראשונה - זה היה כבר בבוקר
שאחרי המסיבה שבה הוא הכיר אותה. הם דיברו כל הלילה ובבוקר הוא
עלה איתה על הקו האוטובוס הראשון כדי ללוות אותה הביתה.
באמצע הנסיעה היא לקחה פתאום את כף ידו ושמה אותו בידה.

אומרים שדווקא חוש הריח נצרב בזיכרון טוב יותר מכל חוש אחר,
אבל עד עכשיו הוא זכר את הרוך של כף ידה ואת החום שהעבירה לו
בפעם ההיא. הזיכרון היה חד עד שהוא כמעט יכל להרגיש אותה אוחזת
בידו, כמו באותה פעם.

הוא עצר, עצם את עיניו, והתענג בחיוך על התחושה. הוא הרגיש את
כפות ידיו - הן לא היו קרות יותר.

הם מצאו את גופתו למחרת, מוטלת קפואה בצד הכביש.