משהו כמו שבועיים לפני שסיימתי בה"ד 1(כן, עוד אחת מהטעויות
שעשיתי בחיי...), לקחו אותנו ל"גהה", לסייד לפסיכים הצעירים את
הקירות. בתדרוך לפני הכניסה למחלקה שסיידנו, החליט הד"ר
שהעביר אותו, לשתף אותנו בתיאוריה שלו לגבי מצבם הנפשי של בני
האדם; הוא טוען שכולם למעשה פסיכים, רק שצריך למצוא את
הטריגר הנכון עבור כל בן-אדם וללחוץ עליו ע"מ שזו תתפרץ.
בפסיכיות של עצמי לא הרביתי להגות באותו זמן(ברשימת "המחשבות
המותרות לקצין בצה"ל" שחילקו לנו בבה"ד, אי שפיות- לא
צויינה!), אך משום מה, זכורה לי דוקא שיחה שקיימתי עם חברה
טובה ביום שאחרי ה"סיוד", שבה דוקא הנחתי לעצמי לפקפק(אמנם
בקטן - אפילו בקטנטן אפשר לומר) ב"שלמותי הנפשית" SO
CALLED...
טוב, אז השיחה התחילה בכך ששיתפתי את "אודליה"(ידידתי)
בתיאוריה של הד"ר הנ"ל. אודליה מצידה טענה בזלזול שזה
טריוויאלי ושלפחות במקרה שלה, היא בטוחה שכבר נלחץ לה הטריגר,
אבל אף אחד לא מוכן לאשפז אותה(כן, זו אודליה - תסמוך עליה
שתמיד תמצא דרך להזכיר את הבעיות שלה!).
כרגיל, החלפנו חוויות מהשבוע שעבר בצבא, דיברנו על "נורית",
הבחורה שאיתה אני יוצא כבר 3 חודשים, על התיסכולים הרגילים של
אודליה עם בני מיני ובסה"כ השיחה התגלגלה בציניות נעימה, בין
בדלי הנובלס וכוסות הקפה(והזכירה לי שוב שאני בבית ולא
בצבא!).
ברגע של תוגה(לדעת אודליה גברים אינם מסוגלים לחוש תוגה- אבל
נניח), שאלתי את אודליה אם היא כבר הייתה עם מישהו שהצליח
לגרום לה לא להביט לצדדים? היא חייכה, לקחה לעצמה את אחת
מה"הפוגות למחשבה" שהיא אוהבת לקחת ואמרה: "כן, פעם אחת - אבל
הוא זרק אותי אחרי שבועיים, אז אני לא בטוחה שזה נחשב!".
"תקשיבי", אמרתי, "גם שבועיים זה משהו- זה אומר שיש סיכוי!"
היא גיחכה "נו, תשפוך!" התמוגגתי על הכנות המוכרת "את ממש כלבה
את יודעת?!", "כן,כן, בגלל זה אתה אוהב אותי - מה קרה עכשיו?"
נכנעתי לאגו "לא יודע, סתם, נסעתי באוטובוס והתישבתי ליד איזו
קצינה וסתם, באמת סתם, התחלנו לדבר ופתאום חשבתי על זה ש"גוד
דמט", היא הייתה יכולה להיות שלי! וגם זו שיושבת מאחוריי וזאת
שמאחורי זו שמאחוריי וזו ש..." "O.K.", נקטעתי, "הבנתי את
העיקרון - תודה! מה אתה אומר בעצם?" "אני לא אומר, אני יותר
שואל" גמגמתי בדרמטיות, "זה נורמלי? זה נגמר מתישהו?" היא צחקה
צחוק מנצח; "שגב מאמי, אתה לא פסיכי! כשתצטרך אישפוז, אני כבר
אודיע לך - כולה יש לך תיאבון בריא! מה שמזכיר לי, מה דעתך על
איזו נקניקיה אצל ששון?"
"וואלה, סבבה! אבל את נוהגת...". |
