אתה כבר לא ישן אבל גם לא ממש התעוררת - דמדומים. החלום האחרון
מתערבב באירועים שקרו ממש לפני שהלכת לישון: הסרט האחרון
שראית, הדמות מול המראה שצחצחת שיניים מולה, המחשבות אותם
הידקת לגוף כמו שמיכה. אתה עוד ישן - לא ישן וברקע מתדפקת
המציאות מתוך החלום. לאט, לאט היא מנסה לשלות אותך מעומק
תת-ההכרה. המוח מתנער לאט, זורק חכות לכל הכיוונים מנסה להבין
מה באמת קורה? מה הייתה הזיה חולפת, מרה או מתוקה? ומה מסביבך
נרקם להוות את הקיום האמיתי? המוח ממהר גם לטעות, כמובן. הוא
מרכיב תיאוריות מהירות לגבי מה שקורה מסביב ובאותה המהירות גם
זונח אותן. הוא רץ בכל מיני כיוונים, עוצר לרגע, מסתכל לאחור,
משפשף זיפים בסנטר ומחפש נקודות אחיזה בקו האופק. מה זה הנמלול
הזה על יד ימין? האם אני בלב פיקניק וטור נמלים חוצות אותי?
האם שוב נרדמתי על היד? הגוף מסתובב, בלי היד - היא מסרבת לקבל
פקודות, והמוח חצי ישן וחצי מתחיל להתעורר מופצץ בגירויים
ונמהל בזיכרונות. כל רסיסי החושים שנקלטים סביבו - שעון מעורר,
אוטובוס חולף, צל ענן שמכהה את הקיר, משתלבים אל תוך
במת-תיאטרון שתלויה באוויר. אבל זו זמנית ובין כה וכה בדרכה
להתרסקות אל תוך האדמה שכן חושים נוספים מתעוררים כל רגע והבמה
מתגלת כבעלת סטירות פנימיות שוב ושוב.
קל מאוד לתפוס בן-אדם בשלב זה כך שיאמין בתמונה לא אמיתית של
המציאות ולו לרגע. זה אך טבעי שנתפתה להמשיך ולרוץ קצת על חלק
מההזיות שלנו. למה לא להיות בתפאורה המעניינת הזו, עם האישה
הזו, והנגיעה הזו, בסיטואציה ההיא. או מה כל-כך רע במפגש עם
הדמויות האלה? לא ידעת שעליסה בעצם ברונטית שצבעה לבלונד? או
שסבא העפיל לחופי הארץ מתוך קונכיית ענק עם מפרש? זה גם הפעם
הראשונה שאתה מבין שלוסי שבשמיים היא לא אחרת מבת השכנה שלך
ובדיוק תפסת אותה זורקת עטיפת במבה לרחוב.
לתומך חשבת שהדמויות האלה אף-פעם לא היו קיימות, או שלפחות
כיום הן כבר לא קיימות, אבל עכשיו בתוך הראש, זה נראה טבעי
כל-כך, נכון כל-כך, בר מגע, תפיס. זה מתיישב לך נכון. אולי זו
התחלה של פיצול אישיות או סתם שיגעון.
לבסוף משהו יונק אותך שוב בחזרה. המציאות העקשנית- זו שהדהדה,
כמו תופי טם-טם מתוך עמקים שמבסרים מלחמה, היא ולא אחרת כובשת
אותך תחת גלגליה. אתה פוגש בהכרה שלך והיא מודעת לעצמה מתחממת
לה בנוחות המחשבה. אתה לא בטוח האם היא שבה אלייך או אולי זה
אתה ששב אליה. אתה קצת מאוכזב וגם קצת שמח לפגוש בה שוב, אבל
מה שבטוח זה - שאתה מאמץ אותה כמו הייתה שם תמיד. הכול נהיה
בהיר. האומנם?
אולי בוקר אחד תאמץ באותו חום מוכר משהו אחר מאשר את המציאות,
אליה אתה כה רגיל. ואולי כל יום אתה באמת מתעורר למציאות
שונה רק שהכול מתחבר לך בראש, הכול נבנה לך בתוך הראש באופן
שלם. זיכרונות שלמים, מחשבות, גם ההווה וגם העבר, הכול הומצא
מתוך ההזיה או כחלק מההזיה. כל יום הוא חד פעמי ורק עבורך
ואתמול לא באמת קרה, זה רק זכרון שהושתל לך בראש, כך שאתה לא
שם לב לבימאי שבזמן השינה בחר לך את המציאות החדשה כל בוקר
מחדש. כל התעוררות מחדש כשאתה חוצה את קו הדמדומים - אתה כבר
לא ישן אבל גם לא ממש התעוררת.