שוב אותה התחושה
בודדה.
מנסה להתעלות מעליה,
מנסה להעלם
והתחושה רק עולה.

והשאלה שלי עולה בראש
מה עושים?
מאיפה מתחילים?
כנראה שהזמנים היפים
שלנו קבורים
ורק אנחנו מכפרים
על הימים הטובים.

אם רק היית נותן יד
עוזר לי לצבוע תמונה בצבע לבן על גבי שחור
הזמן הבודד שלנו כבר היה מזמן מאחור
לו היית נותן הזדמנות,
מאמין בך ובי
היינו זוכים אחד בשני
אבל זכינו בבדידות, זכינו בעצמנו
כמה חבל שזהו הגורל
שנשב בזמן שכבר נקבר במקומות
שונים ונבכה על אותם ימים אבודים