אני לא יודעת מה לומר.
אז אני שותקת.
השתיקה לרוב יפה,
היום היא רועמת.
דווקא היום, דווקא עכשיו,
דווקא בזמנים קשים הצרות הופכות
למשהו אלים.
אני מרגישה שאלוהים סוטר לי מכל פינה.
ואני יושבת בוכה.
ואתה רואה אותי ושומע אותי,
וממשיך להצליף בי את מכות החיים.
אני לא יודעת מה לומר עוד, כי השתיקה עדיין כובשת את החלל.
אני עדיין לא מעקלת אבל מנסה לומר לעצמי בשקט היטב היטב:
סבא מת. סבא כבר חסר.
ועכשיו רק מבינה שלא אראה אותו יותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.