בלי שאתה יודע כמה מחשבה מושקעת עבור כל מילה שנכתבת.
כמה זהירות יש בכל הברה שמגיעה עד אליך, כמה משמעות לכל מילה
שאני קוראת, שהיא שלך.

כמה מעגלי חיים כבר עברנו ביחד בשבוע האחרון, כמה מהר גוסס
הרגש שלי כשאין מי שילבה את האש, כמה נוראה בשבילי הגסיסה
האיטית הזאת, ההיאחזות בתקוות שווא של משהו שלא עובד.

אתה לא יודע בעצם עד כמה אתה שלי, כמה קרובים אנחנו,
כמה מלבבת מערכת היחסים שלנו, במיוחד כשאתה לא מודע לה.

לפעמים, כשהיה לי חבר רציני, לא רציתי לראות אותו כי הוא הפריע
לי להתגעגע.
אז אני מתגעגעת, ובעצם אולי אני לא צריכה יותר מזה, אולי זאת
החיבה היחידה שאני אי פעם אזכה להרגיש, כי על הדדיות אין מה
לדבר ממש.

ואקום של מחשבות שסובבות במעגל חוזר ונשנה.
אני מצפה, חושבת, כואבת ומבינה שלא, לא יקרה.
שהמציאות שונה ושאין מה לעשות, גם עליך אני צריכה לוותר, על
המציאה הנהדרת הזאת שהיא אתה, ששוב צריך להתפשר.
שגם אני כבר מוגדרת כפשרה, משומשת, בחורה סוג ב', או ג'.
נמאס לי להתפשר, אתה תהיה שלי, אתה כבר בעצם, רק שאתה לא יודע
עדיין.

לא רוצה מציאות, היא מפריעה לי להתגעגע.