הוא כל הזמן מסתכל עלי, ולא אומר מילה. רק מסתכל. אני לא אוהבת
את התחושה הזו שמביטים בי ושותקים... זה מלחיץ אותי, but then
again, הרבה דברים מלחיצים אותי.
לפעמים אני מרגישה כמו איזה זן נדיר שכל החיים שלו רק נבחן
במיקרוסקופ. הרגשה רעה כזאת, כאילו שכל צעד שלי, מישהו רואה
ומסיק מסקנות טובות או רעות, וגם אם הן טובות, ההרגשה שזה נותן
לי היא תמיד רעה. אחרי המיקרוסקופ, אני מועברת למעין קופסא
שקופה כזאת (כמו אקווריום, רק בלי מים... אני טיפוס יבשתי),
ובה הם עוברים, מסתכלים עלי ומתפלאים כמו תיירים שמתפלאים
מחומוס. יש כאלה חסרי טאקט שגם מצביעים עלי תוך כדי... אולי הם
לא יודעים שאני חיה ונושמת ויכולה לראות אותם, ואפילו נפגעת
שמצביעים עלי (עכשיו אני מבינה כמה נכון זה החינוך של "אסור
להצביע על אנשים"). ככה עובר לי היום פחות או יותר... אני
בעיסוקיי, מנסה להדחיק את המחשבה שצופים בי וממשיכה באורח חיי,
אבל בסמטאות המחשבה שלי, אני יודעת כל הזמן שצופים בי, אבל
אני? מתנהגת טבעי לחלוטין.
ואז בלילה - "איפה הילדה שלי הלכה, ועם מי היא מסתובבת, ותסלחי
לו, תזכרי שאת תינוקת שהולכת לבד בערפל..." - הוא לפעמים מצחקק
לו, מן צחוק מוזר כזה שאומר משהו בסגנון "עכשיו תנוחי, תשני,
את עוד לא יודעת, אבל אני כן", כאילו שביום אני כן יודעת
ובלילה אני פתאום לא יודעת כלום. אחת הסיבות שאני לא אוהבת
לילה, היא התחושה הזו של איבוד שליטה מוחלט, של תרדמה מוחלטת
של הגוף והנפש, של מעין נפילה כזאת לתהום חשוכה.
תמיד כשאני מתעוררת בלילה, אני רואה את העיניים שלו (או
מדמיינת שאני רואה אותן) מביטות בי, מנסות לומר לי משהו. משהו
רע. אבל עדיין לא הצלחתי להבין מה. וזה מכניס אותי ללחץ שגורר
איתו פחדים. לפתע כל מיני שדים מתחילים להתעורר להם והעיניים
שלהם (קצת יותר קטנות משלו, אך לא פחות מאיימות ומלחיצות)
מתווספות לעיניים שלו, וכולן יחד התאגדו לצפות בי, כמו ישראלי
ממוצע שלפתע ראה איזו תצוגת אופנה של בגדי ים מינימליים
בטלוויזיה, ובפתאומיות הסית את מבטו למסך וצפה בשיא הריכוז.
בדיוק אז, כשהלחץ והפחד שלי בשיאם, וחשוך לי בקופסא שלי, ואין
לי מי שידליק את האור, ואני לא מצליחה שוב ליפול לתהום החשוכה
עד הבוקר... הו, אז נשמע הקול הקטע הזה, כמו של ילד קטן, קול
מתקתק ומרגיע כזה שאומר לי בלחש, בעדינות, ברכות וברוגע "אל
תפחדי, אני פה איתך, שומר עלייך", ולמרות שגם הוא ודאי מסתכל
עלי תוך כדי שמירה, הקול הזה מרגיע אותי, מחזיר אותי לשנתי,
ומכין אותי לבאות.