|
במשך שש-עשרה שנות חיי
אני רואה כאן את אחיי
נלחמים להם בלי דיי
מגנים גם על חיי
הם חוזרים לפה מתים
והילדים בוכים
ואלו שמדממים
סובלים יותר מאחרים
הדמעות פה נשפכות
באדמה הן נספגות
והאמהות צורחות
מהלב מקוננות
והכל ללא סיבה
איזו מציאות מרה
עוד חייל באדמה
והמשפחה בוכה
על המציאות אני שר
מפחד מהמחר
מלחמות ופיגועים
אין כבר טעם לחיים
אבל אנחנו נלחמים
אזרחים וחיילים
אף פעם לא מוותרים
למרות שהחיים קשים
כי בלב יש אמונה
ולעם יש התקווה
בלבו בוערת אש
לעולם לא נתייאש
כל עם ישראל אחים
חולקים כבוד פה למתים
תמיד יחד נלחמים
עומדים יחדיו מול הקשיים
זה לזה פה נעזור
לא נשאיר איש מאחור
עד הסוף כאן נאבק
לעולם לא נסתלק
יד ביד נמשיך לצעוד
ויחדיו כך לא נמעוד
כי הדרך ארוכה
מפותלת וקשה
אך מלאה היא בתקווה
ובסופה הגאולה. |
|
|
יום אחד, אני
בטוחה שאני אצא
מהארון אבל זה
לא מה שאתם
חושבים, זה בגלל
שאני נעולה שם
כבר שנתיים!
פודלית נעולה
ולא בשירותים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.