כשנפרדנו אז בחדר,
אמרת "יהיה בסדר",
אך מעיני זלגה לה,
דמעה קטנה בסתר,

הלב נחצה לשניים,
שתיתי לי מעט,
בכיתי שעתיים,
אני בטוח שגם את.

בדיוק אחרי שבוע,
הסתכלתי באלבום,
חיוך על השפתיים,
ואיפה הוא היום?

איך שאותך נישקתי,
נעים, רך ולאט,
כל כך התגעגעתי,
אני בטוח שגם את.

יותר כבר לא יכלתי,
לשאת את הכאב,
ת'טלפון הרמתי,
שפכתי את הלב.

אמרת לי שגם את,
די רוצה אותי לראות,
אמרת שכבר נמאס לך,
לחוש את הדמעות.

נפגשנו, התחבקנו.
ואף בכינו קצת,
הרגשתי בשמיים,
אני בטוח שגם את.