[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אל הופיע בחדרו שלא היה כלל חדרו. הוא פתח את הדלת ויצא לכיוון
הסלון. הבית הזה נראה בדיוק כמו ביתו האמיתי, אך הוא ידע שמשהו
שם שונה, שמשהו לא כרגיל. בסלון הוא ראה את שני הוריו צופים
בטלוויזיה. אמו הסתכלה עליו ונבהלה, גם הוא נבהל, היא היתה
שונה מהאמא שהוא הכיר, היא היתה דומה לה אך שונה ממנה, תסרוקת
שונה, בגדים ישנים, בהחלט לא האמא שלו. האמא דיברה אליו: "אל,
מה קרה לך? לפני שניה יצאת החוצה, איך הגעת לחדרך שוב? אתה
יודע שאסור לך לעבור דרך המראה אם אתה לא בגיל המתאים! ומה לכל
המראות קרה לשער שלך? אתה יודע שאסור לך לגזור אותו."
באותו הרגע שם לב אל שגם שערו של אביו ארוך. ומה פתאום אמא שלו
יודעת על המעבר דרך המראה, ועוד שזה לא חוקי?! אל היה מבולבל
מאוד, העולם הזה דמה מאוד לעולם הרגיל בו הוא חיי, אבל הכל היה
שונה באופן מוזר.
"איפה שלי?" שאל אל.
"מי זו שלי לכל השדים והמראות?" אמר אביו של אל בקול מבולבל.
"שלי", אמר אל, "אחותי הקטנה, מה קורה לכם?"
"מה קורה איתנו?!", אמרה אמו של אל, "מה קורה איתך?! אתה יודע
טוב מאוד שהשדים אוסרים על הולדת יותר מילד אחד, וילד נוסף
חייב להינתן לשדים."
אל ידע כרגע בוודאות שהוא לא נמצא בעולם שלו, והוא הצטער על כך
שבכלל נכנס לכאן. סקרנותו התחלפה בפחד והוא נכנס לחדרו, נעמד
מול המראה. הוא התרכז בתמונת חדרו, מצפה לראות הפעם את חדרו
האמיתי. חדרו האמיתי נגלה לנגד עיניו במראה והוא צעד לעברו, אך
רגע לפני שעבר במראה יצא ממנה יצור משונה. היצור נראה כאדם
רגיל, רק שגופו לא נראה ממשי כל כך, אלא יותר כמו רוח, וניתן
היה לראות דרכו. האיש היה חצי ערום, ועל חזהו החשוף היתה שרשרת
עם מראה עגולה, שלא שיקפה דבר.
אל צעד לאחור, נבהל. הרוח המוזרה התקרבה אליו והחלה לדבר בשפה
מוזרה. תחילה לא הבין אל דבר, אך אז ראה את פניו של איש הרוח
המוזר משתקפים על המראה שעל חזהו באופן לא הגיוני. גם הפנים
שעל המראה דיברו, אך הם הביאו מילים הגיוניות שאל יכל להבין.
ההשתקפות דיברה ישירות לאל, נוקבת בשמו הפרטי. "אל, בנם של
הגבירה סרינה והאדון אסיד (לאל לא היה שמץ של מושג מי היו
אנשים אלו) אתה מודע לכך שלאדם ללא רישיון חל איסור להשתמש
בשירותי המראה של השדים. מכיוון שלא צייתת לחוק זה עליך להיענש
עכשיו ואתה תילקח לבית המראות השחורות לתקופת מאסר של שבוע."
איש הרוח החל לצעוד לעבר המראה הגדולה שבחדרו של אל, שקיבלה
גוון סגול מוזר, ואל צעד אחריו באופן אוטומטי, אינו שולט
ברגליו שלו. הוא הופיע בחדר חשוך וקטן, לבדו, ולאחר שעיניו
התרגלו מעט לחושך, הוא הבחין שהקירות של החדר הן בעצם מראות,
שמקרינות אור שחור מוזר לא טבעי. אל מעולם לא ראה דבר שיותר
אפלה וצמרמורת חלפה בגופו. עיניו התבלבלו לחלוטין, לפעמים הוא
יכל לראות את המראות באופן מטושטש, ולפעמים לא ראה דבר מלבד
החושך המוחלט. הוא נעמד מול המראה לאחר שהסתגל למצב, הוא התרכז
בתמונת חדרו אך זה לא הופיע על המראה. במקום זה, יצאו מתוך
המראות נשים שנראו כמו איש הרוח שפגש קודם לכן. הוא שכב על גבו
בלי לרצות בכך, גופו נדבק אל הרצפה האפורה, הנשים נעמדו סביבו,
גופן נראה בברור בחושך המוחלט, כאילו היה לו אור משלו. הן היו
לבושות במכנסיים ארוכים, אדומים וחולצת בטן קצרה ואדומה, והן
היו יפות. אך אז נעלם היופי שלהן, פרצופם השתנה והזכיר את זה
של דרקון ושור יחד, אך גופן נשאר יפה כקודם. אז נעצמו עיניו של
אל והוא חש דבר אחד בלבד: כאב. הכאב לא היה רגיל, הוא היה פיזי
ורוחני כאחד. הוא הרגיש שכל איבריו חבולים, ושמוחו נמס,
ומחשבותיו בכו בקול, מכיוון שגופו לא ציית לא יותר. הוא לא זכר
כמה זמן נמשך הדבר, הוא זכר רק את קולותיהן העדינים של הנשים
שלחשו ללא הפסקה: "לעולם לא תשתמש במראות ללא אישור". כשהתעורר
הוא כבר לא היה בחדר המוזר, אך גם לא בביתו, האמיתי או המזויף.
החדר היה לבן לחלוטין והוא ישב על כיסא לבן ליד שולחן לבן,
ידיו ורגליו לא מצייתות לפקודותיו. איש רוח הדומה לזה שפגש
בחדרו נכנס לחדר והתיישב מולו. איש הרוח התחיל לדבר: "לוכדות
המחשבות הענישו אותך על ניסיונך לברוך מבית המראות השחורות,
ועל השימוש שלך במראות ללא רישיון. במהלך העונש הן חדרו למוחך,
למחשבותיך, והן גילו דברים מטרידים. אתה חבר של ג'ון, אתה הוא
זה שהציל אותו מידנו בעבר, אך לא חשבנו שיש לך כוחות הדומים
לשלו. הוא היה היצור החי היחידי שיכל לעשות את זה, אפילו אנו,
שדי המראות לא יכולנו, מכיוון שאנו שייכים לעולם הזה ולא לעולם
שלכם. ג'ון הצליח לברוח בזכותך, אבל אנו כבר לא צריכים אותו
יותר, מתברר שלך יש כוחות הזהים לשלו, ואפילו חזקים יותר".
אל הסתכל על המראה שעל חזהו של השד, מתרכז. השד חייך חיוך
ערמומי ואמר: "אתה לא תוכל לעבור דרך המראה הזו, היא קטנה מדי,
רק אנו, שדי המראה, יכולים. למעשה, הייתי בטוח שאתה יודע
שאפילו לכשרונך יש גבולות מסויימים".
אך אל לא תכנן לעבור דרך המראה, היתה לו תוכנית אחרת לגמרי.
הוא שלח את מחשבתו דרך המראה אל ג'ון ועדן, מסביר להם על
האפשרות השניה שראה במראה, ועל העולם המוזר שהוא הגיע אליו.
המראה בהקה באור אדום, ושד המראות חייך שוב. "אמרתי לך שזה
בלתי אפשרי, אבל אתה בכל זאת רצית לנסות. טוב, לאחר שנוכחת
לגלות שזה בלתי אפשרי, אפשר לחזור לענייננו. מיד יגיעו מספר
שדי מראות מומחים כדי לבדוק אותך, זה לא יכאב, אני חושב", הוא
צחק צחוק מרושע, אך צרחות מבחוץ הפסיקו אותו. באותו הרגע הבין
אל שג'ון ועדן הגיעו לעזרתו, והוא מיד התרכז בשתי חרבותיו.
המראה על צווארו של השד בהקה באדום שוב, ואל ציפה ששתי חרבותיו
יצאו ממנה, אך הוא הופתע לגלות שלושה שדי מראות מופיעים דרכה
אחד אחרי השני, נעמדים על השולחן מולו. הוא החל להתרכז
בחרבותיו שוב, אך לפני שאלו הספיקו לצאת מהמראה הוא הרגיש
שמוחו כבד פתאום. השדים חדרו למוחו, מחפשים את הידע הדרוש להם
כדי לעבור לעולם האדם, לעולם של אל, ולהשתלט עליו כמו שהשתלטו
על זה. עדן וג'ון פרצו את הדלת, ואל הרגיש שגופו חופשי שוב,
כנראה שהשדים היו מרוצים מהמידע החדש שהם רכשו, ולא שמו לב שהם
מרפים מגופו. עדן מסרה לאל את חרבותיו והוא החל להילחם בהם. אך
השדים דמויי האדם לא נפגעו מהחרבות שלו, וג'ון ועדן היו עסוקים
בלהילחם בבני האדם שהיו שם ולא שמו לב לצרתו של אל. אל ידע
שהוא שהוא בצרה ולכן חשב מהר. הוא התרכז בבית המראות השחורות
והסתכל על חרבותיו, תמונה חלשה הופיע עליהן והוא החל לתקוף
שוב. הפעם הפגיעות שלו לא היו חסרות משמעות, והוא הצליח לסלק
את השדים לבית המראות החשוכות. הוא לא ידע עד כמה זמן הם
יישארו שם ולכן יצא מהחדר בריצה, ג'ון ועדן מאחוריו. הוא ראה
את המראה דרכה באו והתרכז בתמונת חדרו בעולם שלו, התמונה הופיע
על המראה ושלושתם עברו במהירות.
עדן התיישבה על מיטתו של אל וביקשה הסבר, וג'ון ואל החלו
להסביר לה. ג'ון הסביר לה שלפני זמן מה הוא גילה יקום נוסף,
שאפשר להגיע אליו רק דרך המראה, והיצורים ששולטים בעולם ההוא,
שנקראים שדי מראות, גילו את כישרונו ורדפו אחריו. הם הצליחו
לתקשר עם אנשים מהעולם הזה וגרמו להם להאמין שהם שליחי האלוהים
או משהו כזה, וביקשו מהם ללכוד את ג'ון, לכן היה כל אותו
הבלגן. אל הסביר לה שהוא הגיע לשם בטעות, ושעכשיו הם יודעים את
סוד המעבר דרך העולמות, למרות שאל וג'ון עצמם לא יודעים איך הם
עושים את זה. כעת הם חייבים למצוא דרך לתקוף את היצורים האלו,
להשמיד אותם, והזמן רץ.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל
הפרובוקטורים
זבל!







פרובוקטורית


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/9/05 20:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלדר דדון

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה