וכאילו אין די בצער, העננים לופתים
את השמש בכפותיהם העבות.
רוצה לומר: גם מחר אבוא, גם מחרתיים.

אני ברכבת / והיא נוסעת במדבריות אחרות, שקראתי עליהן / דוהרת
באוויר / מרחק מהחול. / לצד הרכבת רץ שועל / צבעו כצבע החול
ועיניו נעוצות בי. / הוא שב ואומר: / "אין אחר מלבדו".

מוצאת עצמי יותר ויותר על הקרקע,
מפוררת רגבים וחול-ים לכדי מראות שבורות.
משתחווה כל פעם מחדש, אני מורידה את הכובע.
ראו! הנני, ערומה ויראה,
ראו, הנני. [פעם הייתי משוררת / וכעת אני מאושרת.]

ראה;
אין אחר מלבדך.