הקיץ הוא שמים נקיים מעננים, ים כחול ומזמין, טיולים, חופש
ונופש. הקיץ הוא גם עונת החרקים למיניהם. הם מתעוררים לחיים,
יוצאים ללקט מזון ולשאר פעילויות. אנו מתפעלים מיופיו וקלילותו
של הפרפר, נזהרים ונשמרים מעקיצת הדבורה והצרעה ואילו הנמלה?
הנמלה היא סמל החריצות.
מיהו התלמיד שלא שמע את הפסוק "לך אל הנמלה, עצל, ראה דרכיה -
וחכם"?
איזהו הילד שלא שמע או לא ראה את המשל על הצרצר והנמלה?
ולמרות כל אלה - אני שונאת נמלים. שונאת אותן על מה שעשו לי!
ומעשה שהיה כך היה.
זה התחיל בשבת. את הרמז הראשון לצרה העומדת להתרגש עליי קיבלתי
כבר מוקדם מאוד.
בשתיים וחצי לפנות בוקר עליתי על משכבי, אך השינה הייתה ממני
והלאה. התהפכתי עשרות פעמים, חזור והתהפך - ללא הועיל. בפעם
האחרונה שהצצתי בשעון, הראה זה 3:58. לאחר מכן, סוף סוף
נרדמתי, אולם לא לזמן רב.
בשבע התעוררתי משינה טרופה, משוועת לעוד מנת שינה מתונה יותר,
אך לשווא.
עד לשעות אחר הצהרים, חלף הזמן בנעימים ונדמה היה שהכל בא על
מקומו בשלום. על מנת לקרר מעט את גופי מהחום והלחות הגבוהה
שאפיינו אותה שבת, נכנסתי למקלחת. הסתבנתי במרץ בסבון הריחני
ולאחר מכן שטפתי את גופי במים פושרים. ההרגשה הייתה נפלאה.
לקחתי את המגבת האדומה, הגדולה והרכה והתחלתי להתנגב בזריזות.
אוי לאותה צרה!  בבת אחת, כמו על פי תזמון מדויק, התמלא גופי
בדקירות קטנות ומכאיבות. צרחת כאב נמלטה מגרוני. הרמתי את
המגבת מול האור והנה היא מלאה נקודות שחורות קטנות, בגודל של
ראש סיכה. ניערתי אותה היטב. כל הנקודות נפלו על רצפת המקלחת
והרי הן נמלים שחורות קטנות המתרוצצות בטירוף הנה ושוב. חצופות
אחדות עדיין טיילו על גופי, מחפשות עוד מקום לעקוץ. ניערתי
אותן  בכעס והן הצטרפו לחברותיהן שעל הרצפה.
מול המראה בדקתי את ממדי הנזק. זרועי הימנית הייתה מכוסה
נקודות שכבר הספיקו להאדים וגם השמאלית זכתה בקבוצת עקיצות
משלה. שתי הירכיים התכבדו גם הן וכן החזה, הבטן והצוואר. איזה
הספק בזמן כה קצר ליצורים הקטנים והאכזריים!
בחמת זעם ריססתי את הנמלים שעדיין התרוצצו על רצפת המקלחת, עד
לבלתי השאר להם שריד ופליט.
ועתה נפניתי לטפל בעצמי. מה לא עשיתי ומה לא ניסיתי?! החל
בצמר-גפן טבול בחומץ, דרך משחות וג'לים למיניהם וכלה בגלולה
נגד אלרגיה. כל תרופה השפיעה לזמן קצוב וקצר ואחר כך התעוררה
שוב תחושת הגירוד הנוראית שכה התקשיתי להתגבר עליה. נוסף
לגירוד היה גם כאב עמוק וחודר במספר מקומות שהיו מודלקים
במיוחד ועליו שום תרופה לא הקלה.
הסבל נמשך יומיים מלאים. כל מעייניי התרכזו בעקיצות האדומות
והנפוחות אשר מרטו את עצבי. תפקדתי בבית ברמה בסיסית בלבד
ופיללתי לנס שבושש לבוא.
בינתיים הזמנתי מדביר. הוא הגיע על ציודו, הורה לי לפנות את
הבית לשעה והחל בעבודה. כאשר חזרתי הביתה עמד באוויר הבית ריח
חזק של חומר הדברה ופה ושם נראו גוויות של חרקים, אך אף לא
גוויה אחת של נמלה! נראה שנוסף על היותן חרוצות, הן גם נבונות
ויודעות לאן לא כדאי להן להגיע יותר.
רק ביום השלישי באה לי ההקלה. סימני העקיצות עדיין נראו בשטח
אך הן החווירו, הנפיחות ירדה ותחושת הגירוד כמעט ונעלמה. ביום
החמישי לא נותר כל זכר לעניין.
שרדתי את מתקפת הנמלים הקיצית - אולם המחיר היה כבד!