האר אליי פניך
מתוך האינסוף
שאזכור לעד שתיקותיך
עד שכאבי יעבור
שמע תפילותיי אליך
אם אתה רחוק או קרוב
כמה רציתי להיות בזרועותיך
ולהפסיק סוף סוף לכאוב
כשדמעה בתוכי מתעוררת
אז הלב לא יודע היכן
אתעורר קצת פחות מאושרת
ואצעד עד מותי, לאן?
ברגעי האמת נאלמתי
לא נותרו בי מילים לתאר
מול היופי הכן שבך נדהמתי/נדמתי
ואת הרגש לא הצלחתי לשמר
לטף במתיקות ידיך
את הקור שחודר בי עכשיו
שלא אמשיך לחיות בלעדיך
בין עליו הנושרים של הסתיו
ראה את פניי לפניך
כאור אחרון שמוביל
כמיהתי שאבדה מול כתליך
נותרה רק אוויר חם, מהביל. |
