מיכל ערמון / ''תראה כמה השתניתי'' |
ומערבולות של שגעון באצבעות.
ואת כל הקפאין הזה אני שואפת כמו
סיגריה שהרמתי מהרצפה.
והנחלים זורמים לים,
והדמעות לשפה, מלוחות,
כמו היום הראשון בשנת לימודים חדשה
והיום האחרון בחייו של אדם
ומשם לרצפה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|