יולין מינץ / איך נפלו דורות |
את ספר שיריי, שבכלל לא לבן
אכתוב במקלדת.
לאט לאט, הם נופלים,
כמו מונופול עצוב,
כמו בור חסר תחתית,
המשוררים.
המשוררים הללו, כתבו
בדף ועט
אל מול שקיעה נצחית.
וכעת, אין דף ועט,
ואין משוררים,
אני לבדי מול מסך ריק ממחשבות.
אלו,
פלאי הדור.
הטכנולוגיה.
טעות אחת קטנה,
ואת ספר שיריי, שבכלל לא לבן
אכתוב שוב.
כי נמחק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|