צועד עכשיו בשקט
לא רואה את האורות
הפנים מטושטשות
מי בעדי, מי נגדי
אולי את תלחשי לי באוזן
לאן נעלם הנהר
אנשים מקפלים את הדגל
אחרים נושמים את האוויר
אני כבר לא זוכר מה רציתי שיהיה
רואה כרזות ענק
קוראים לי להצטרף למלחמה
אני לא יודע
בעד מי, ונגד מה
ואיך זה עובד בלי להרגיש דבר
לא שואל אם את אוהבת
לא מבקש יותר ממה שיש
ממשיך לצעוד
הכלבים נובחים
יש דברים שאי אפשר לספור
יש דברים שלא ניתן לראות
מי צודק ומי טועה
אלוהים עכשיו ישן
גם את האהבות שלנו שכחו לסדר
כותב מילים
אוסף גלויות
רואה אותם נאבקים ברחוב
אולי הם מחר ילחצו את ידיי
אולי הם אלה, שירו בגבי
לא זוכר מי בעדי
ונגד מי אני
רוצה לחיות עוד דקה
בלי לנשום
להתעורר ולגלות
שהים הגיע לחוף בשלום
ואני יכול לעזוב
כותב אהבה במספר מילים
ואז השיר מתחבר
איך אחר כך
אני יכול לכתוב שיר על מלחמה
בזמן שאני מחכה לך
אולי תאהבי לספר לי סיפור
אולי אני אצחק והכול ייעלם
והם מקפלים את הדגל, ובוכים ברחובות
לא יודע, אם להשאיר הכול מאחוריי
רוצה להאמין, שיש לי משהו אמיתי להגיד
אבל שאני מחפש
אני מגלה
שלקחו ממני את הרצון לדבר
ורק את נשארת
יפה מתמיד,
זה תמיד מעליב