אילת דובקין / בסליל הדפוק הזה |
איך זה שאני מתעוררת אלף פעם לתוך הסיפור הזה
ואיך זה שבדיוק כל פעם אני מתעוררת מתבוננת ומתוודעת לעצמי.
אוכלת את הלב איך זה ש,
אתה מפעיל אותי ובעצם אני מחכה שיניעו לי את הגפיים,
כי בלעדייך רק ארקיב אעלה עובש מצחין זרוקה אי שם.
לאט לאט אתפורר ואיך זה ש,
עכשיו הלב שלי מפורר לפירורים קטנים אבקתיים שנמוגים בחלל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|