חיפשתי...וחיפשתי, הגעתי למצב שכבר לא היה אכפת לי, נשברתי, הלכתי,
הסתבובבתי.

26.1.2005
"יש'ך מצלמה, מצלם ימבה בחורות מכל הסוגים, איך עד עכשיו לא תפסת מישהי?!".

עוד יום רביעי מן המניין, אני ותומי יצאנו לזמיר, אני עם המצלמה שלי ותומי עם
מטען האנרגיות שלו, אף פעם לא אהבתי לצלם מסיבות, זה היה מן אילוץ בשבילי
בשביל להגיע למה שבאמת רציתי, רציתי להתברג איכשהו שם במערכת, להראות את
היכולות שלי, ולא בצילום, שמונה אלף שקל עלה לי ה"תענוג הזה".
מסתובב לי בין כל הבליינים, שוב אותם אנשים, כבר הפסקתי לספור איזו מסיבה
זאת.
כל כך הרבה בחורות, ואני...ס' אמק! אפילו לא מסתכלים עליי שם במערכת, כולי
ילדון משוחרר שחי באשליה של ארץ עוץ.

כביכול, עוד מסיבה.
נו... נסענו בחזרה לתומי הביתה, למחסן המיתולוגי, ישבנו על איזה ראש וחבילת
טים-טאם.
דפדפתי במצלמה בין כל התמונות..."תומי, תסתכל עליה, תראה ת'עיניים שלה, תראה
איזה יפה,אה?" אמרתי, "אהההמ...,עזוב אותך, לא משהו" השיב תומי.
משהו בעין הזאת הדליק אותי והפנט אותי, איך אני יוצר איתה קשר, איך לעזאזל, מה
הסיכוי שאני שוב אמצא אותה שם, יש בה משהו שאני חייב אותו, אמרתי לעצמי בעוד
תומי שואב כמה שאכטות.
חזרתי הביתה והעלתי את התמונות למחשב, הסתכלתי עליה אין ספור פעמים, עם
'זום-אין' עצבני לתוך העין שלה, לא יכלתי להפסיק להסתכל עליה.
כבר 4 לפנות בוקר, ציירתי פורטרט שלה, הצמדתי אליו את המספר טלפון שלי ות'שם
שלי, ידעתי שאין לי דרך אחרת ליצור איתה קשר, כי גם אם הייתי רואה אותה פנים
מול פנים שוב, אז ביישנותי הייתה גדולה ממני.
העלתי את התמונה בראש הגלריה של המסיבה...

28.1.2005

עבר יום וחצי לערך מאז המסיבה, התעוררתי למשמע הפלאפון שלי שזמזם לעצמו עוד
הודעת אס.אם.אס.

"זאת אני מהתמונה, אני חייבת לך וואו ותודה ענקית".

חשבתי שאני עדין חולם, מיששתי טוב מאוד את הפלאפון בשביל לראות שאני באמת קורא
ורואה טוב.

26.7.2005

אני וליסה חוגגים חצי שנה של היכרות הכי לא שגרתית בעולם, לרוב, אני עדיין
ממשש את עצמי בשביל לראות שאני לא חולם, בחיי שלא חשבתי שאוכל להתקרב אליה
איכשהו, היא נראתה לי כמו איזו 'אייס קווין', גברת אדרת שכזאת שחיה איפשהו על
איזה ענן, ובמקרה שאפתי ממנה קצת אבק כוכבים שהרימו אותי אליה.
בין ההתחלה של דפי האימייל, לשירותים של הזמיר, דרך 'אלנבי פינת טשרניחובסקי',
בין מסיבות ליין הדגל של הווקס על כל המי ומי, לתחילת קשר נורא חזק בלי אף מגע
ממשי, דרך עקשנות נוראית מצידי.
לא ידעתי שהיא תהיה איתי, קיוויתי, זרמתי מתוך תמימות והנאה מרבית, בכלל, כל
תחילת הקשר הזה היה כמו איזו אורגזמה משונה כזאת, עם הרבה צמרמורות.
עכשיו, שכבר עברו מאה שמונים ושניים...וחצי ימים, אני מקווה שזה לא יגמר.

"תבלי..."