הבא נדון במושג לרגע,
כשהייתי קטנה באתי לאבא, דווקא לאבא... מה דוקטור פרויד היה
אומר על זה, ושאלתי - איך יודעים שאתה מאוהב? אבא שלף את מאגר
הקלישאות שאמורים להגיד לפעוט שלך כשהוא מציק עם שאלות (צריך
להיות ספר כזה), ואמר, ובכן יש פרפרים בבטן, הלב מחסיר פעימה
ורק רגע.. נראה אם לא שכחתי משהו, אה כן... את פשוט יודעת.
מודה ומתוודה שלעולם לא הייתי זוכרת את זה אם זה לא היה נאמר
במבטא רוסי כבד ומשעשע אבל הנזק נעשה.
אם כך, אני נערה צעירה בתחילת דרכי, אנחנו מדברים כרגע על גיל
12, הגיל שבו כל ילדה קטנה מתחילה לחפש אהבה, בזמני זה היה
בצ'ט, חדר "בני 13-14-15 בלבד", כיום זה אי-סי-קיו ודברים
בסגנון הזה, אבל שיא הרומנטיקה בגיל הרך הזה בדרך כלל מתבטא
במשחק נשיקה מישכון.
גיל 15 לעומת זאת היה הגיל שבו סוף סוף קיבלתי את מבוקשי, אבל
ילדים, היזהרו ממה שאתם מבקשים, כי גחמה ילדותית פשוטה כמו זו
יכולה להכניס אתכם לתוך משהו שגדול מכם בהרבה, בערך בשניים
וחצי ראשים גדול מכם, ואז תמצאו את עצמכם באיזשהו חור בצפון
ואמא שלו שואלת 'את יודעת להכין עוגות? כי במשפחה שלנו אף אחד
לא יודע להכין עוגות', אבל אני סוטה מהנושא..
אבל הטרגדיה, אני לא הרגשתי את הפרפרים בבטן ואת החסרת הפעימה,

וגם לאחר כמה שנים טובות עדיין נשארתי עם אותן תהיות...
מכירים את זה שכשאתם נורא רוצים להאמין במשהו אז אתם פשוט
משכנעים את עצמכם שזהו - זה זה,
אז אני נורא רציתי להיות מאוהבת ונפלתי במלכודת שהצבתי לעצמי.

כך אני קוראת לזה, אהבת כלבלבים, מכמה סיבות: זה ראוי לשייכות
כלשהי למילה אהבה, זה היה חמוד בהתחלה אבל זה גדל והתפתח לאחד
מהדברים האלה שאתה פשוט רגיל שהם שם, מתכרבלים איתך במיטה,
בנוסף- Breaking up was a bitch, בשלב הזה הייתי בטוחה שאני
לאהוב לא מסוגלת, זה קשה להיות אינפנטילי, התובנות הבוגרות כן
מגיעות אלייך, אתה פשוט לא יודע מה לעשות איתן, אבל אחרי כמה
חודשים של ליקוק פצעים החלטתי לשבור את כל הקלישאות שהתמקמו לי
בנוחות בראש,
ללכת למצוא את מה שיעשה לי טוב בדרכים העקלקלות שלי ולעולם,
אבל לעולם לא לבקש עצות מאבא בקשר לחיי האהבה.