לזכר סבי וסבתי, אהרון ורחל כהן, מטולה

נשענת על נוף הקיר המתפורר
של ערש ילדותי
ענבי המוסקט של סבא תססו זעם
החמצה וחמיצות נענדים כטבעת ערפל
סביב אצבע הגליל
פוליטיקאים של מלים
מנירות של אגו מפחלץ
כתתו חרבותם לעטים
וחניתותיהם למזמורים
רק אני לא שוררתי לך
ארצי - את
זרה לי.
סבתא צנחה מלטביה לתוך הצנע ונקברה
באדמת המולדת, נרקבים שלדי הזמן  
תחת בית קנדה, נזרעים
מטעי סבא בפגרי קטיושות
והכל משתנה למשתנה צבורית.
מתה לה מטולה.
רק סבא, שמת, ישאר הראשון שנולד
במושבה.

פורסם בעתון 77, גליון 253, מרץ 2001