|
משתקפת דמותי בנהר העמוק
משיל שכבות וזה עולה לי בדמעות
את שוכבת ועינייך עצומות
לא יכול להציל אותך
אם את לא רוצה לראות.
מחלון ביתך צופה באופק, והים
מוכר לך קסם כמו אשלייה של רומן
את שותקת ובעינייך דמעות
כי בבית שממנו באת אין מקום לסתם חולמות!
הזמן מכה ויש גלים יש חומות
אני לובש את המדים ויוצא לכבות את השריפות שלך
כמו ילד מקשיב לא שואל שאלות
את לוחשת מילים מכסה בתקוות. |
|
|
אמש אנוכי ואחד
מלקוחותיי
הנאמנים בגן
החשמל עסקנו
בפעילות
שהצניעות יפה
לה.
באיזשהו שלב
אמרתי לו, "טוב,
תשמע, אולי תצא
כבר?"
אז הוא אמר "אבל
אי אפשר לצאת,
אנחנו במבצע של
בזק."
פתאום נזכרתי
למה אני שונא
אותם כל כך.
אפרוח ורוד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.