הילד, שאיבד את אביו, שחק במריונטה. זו הייתה מריונטה ליצן,
שצבעיה אדום, שחור ולבן מעשה תשבץ. כאשר הילד משך בחוט האמצעי,
ראש הליצן עלה וגבה, שפתיו נפתחו לחיוך ועיניו האירו. כאשר הוא
משך בחוטים האחרים, היידים עלו לצדדים ולמעלה, הרגלים פזזו
ונראה היה, שהליצן פותח ברקוד. כאשר הילד שחרר את החוטים,
האיברים התדלדלו, הראש נשמט, השפתיים נמתחו לקו של עצב
והעיניים נעצמו.
הילד משך ושחרר, משך ושחרר, והליצן עלה וירד, עלה וירד והסתחרר
במערבולת של תנועות וצבעים. הוא משך ושחרר, משך ושחרר, משך
ושחרר... ולפתע נקרעו החוטים והליצן הוטח לקרקע ומתוך ערבוביית
האיברים הביטה עין פקוחה וצוחקת.