ג'ני פקמן / אבן |
ששקעה וצנחה,
עוטה מעליה
שתיקת מבוכה,
ניסיון להסתיר
ופזילה אקראית.
ארוכה היא הדרך
לתהום קרקעית.
האבן הזו,
מבפנים היא ניתקה,
משקלה כמשקל
כל אותן שנות שתיקה.
היא נשאבת, קורעת,
רומסת בפנים.
עמקים חדשים,
תהומות נושנים.
האבן הזו
שצברה תנופתה,
ניזונה משגיאות
של רגעי בעתה,
עד לשפל הנפש תרד,
שם תשקע.
מותירה קיר אבק
וחשכת מועקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|