המילים קצת חונקות אותי, כאילו גם להן היתה יד בדבר
לגרום לי להרגיש שגם הן לא יעזרו כבר.
מרגישה כמו גברת,
כאילו כבר עברו מאה שנות אור.
ואני נשארתי,
הן רק נושאות אותי בתוכן, אותי ו...
פעם חשבתי שאני יודעת את המסלול שלי ממש כמו קו ישר
היום נותרתי עוד אחת להמונים
ורק אותם אנשים בודדים יכולים לומר לי שיהיה בסדר...
יהיה בסדר.
תמיד הרגשתי שאני חלק מאותם בודדים המודים בפגמיהם או שמא אלו
רק תכונות אופי שונות.
חרדה לאותם רגעים שיבואו ויביאו עימם אסונות לרגע, אושר
לשניות, כי לכל דבר יש השלכות. למדתי את זה בדרך הקשה אך היפה
ביותר.
איבדתי הרבה רגעים בחיי, למדתי להכיר את עצמי בזכות אותם
ניסיונות בזויים, היום הם כבר חלק ממני, חלק ממי שלמדתי להכיר,
היום אני רק מתרגלת אותם ומנסה לפעול לפי הגבולות שהצבתי
לעצמי.
חיי מין פשוטים שגם להם הצבתי עקרונות.

מחייכת.
(מוקדש לאותם זיכרונות ששינו אותי)