היא אמרה והיא הבטיחה שזה הכי טוב,
הוא אמר שלא מעניין אותו הוא אמר שזה קרוב,
היא אמרה אתה לא תבין זה אף פעם לא ילך,
הוא אמר שבכל מצב הוא תמיד יאהב, תמיד יאהב ולא ילך.

הוא לא עשה כלום רק ישב ובכה,
הוא אמר לעצמו בלב, זה תוצאה מאהבה,
הלב אומנם שבור והדמעות ממשיכות לזלוג,
אבל יום אחד הוא יצחק על הכול, אבל היום לא קרוב.

כל כך קשה לו אחרי כל האמונה,
הוא מרגיש איך באיטיות נשאבת הנשמה,
העולם נראה שחור, והלב מת מכפור,
אין דרך ליצור אהבה, הוא בטוח שהיא המתאימה.

די זה קשה הוא אומר לכולם,
די זה קשה וצועק על כולם,
די זה קשה אתם לא מבינים,
די זה קשה לא רוצה רחמים.

היא אמרה לו "הכי טוב שנשאר ידידים",
הוא חשב לו בלב , זה הכול מרחמים,
היא אמרה שמעכשיו היא תחפש לו אהבה,
הוא אמר לא תודה רבה, כבר מצאתי את המתאימה,
היא אמרה שהיא לא רוצה להרוס הכול,
הוא אמר שלא נורא הוא יתנהג כמו גדול...
שטויות...
הוא רק המשיך והמשיך לבכות,
בלילות בין השמיכות,
הוא המשיך, המשיך לבכות.

כולם חשבו שלו זה עבר,
אבל הבכי שוב מתעורר,
מאוחר... מאוחר...


די זה קשה הוא אומר לכולם,
די זה קשה וצועק על כולם,
די זה קשה אתם לא מבינים,
די זה קשה לא רוצה רחמים.

די זה קשה הוא אומר לכולם,
די זה קשה וצועק על כולם,
די זה קשה אתם לא מבינים,
די זה קשה לא רוצה רחמים.
די זה קשה היחיד שיכול לעזור...
זה רק אלוהים.