בראש מנגינה ששוברת,
בעיניים דמעות טריות של כאב.
מעין הרגשת צרבת שלא עוברת,
ואתה עוד נמצא עמוק בלב.

נקודה רעה בים של טוב,
זה מה שהפכת להיות בשבילי.
כשאמרת שאותי לא תוכל לאהוב,
למרות שהצהרת שאתה שלי.

הרגת אותי עם האהבה,
השתקת את פעימות הלב,
שאהב, ששמח, שאהב קרבה.
רוצה שתלך, לא לראותך לעולם,
אבל רוצה אותך קרוב, רחוק מכולם.

הולכת לבד ברחוב החשוך,
הרחוב שלנו, של הרומנטיקה הנעלמת.
חוזרת לבד לחדרי ההפוך,
נרדמת בקושי, עליך חולמת.

וברחוב הולך זוג אוהבים,
והם מביטים לתוך חדרי בזלזול.
יודעים שעזבת אותי לבדי,
ואני רק מביטה בתמונתך בבלבול.

הרגת אותי עם האהבה,
השתקת את פעימות הלב,
שאהב, ששמח, שאהב קרבה.
רוצה שתלך, לא לראותך לעולם,
אבל רוצה אותך קרוב, רחוק מכולם.

למה השארת אותי לתהות,
למה לא נתת לי סיבות?
ולראות אותך בבית קפה -
עם מישהי אחרת, זה קשה.
לא יכולה לסבול את ההרגשה,
לא רוצה לחיות עם התחושה,
שאיבדתי את כבודי,
את כל מה שאני.

הרגת אותי עם האהבה,
השתקת את פעימות הלב
שאהב, ששמח, שאהב קרבה.
רוצה שתלך, לא לראותך לעולם,
אבל רוצה אותך קרוב, רחוק מכולם.